(מאת ג'ון בלאקאי) האיטלקי הממוצע אינו זקוק לכל כך הרבה סלסולים והבטחות, כך שלב שני כבר התחיל כבר שבוע, מאחר שפתאום התיישבו ערים במכוניות המהירות במלוא המהירות.
כן, מכיוון שלמרות שמכוניות מעטות יחסית בכביש ותעבורה כמעט ולא קיימת בהשוואה לזו של הזמן הרגיל, שם תוכלו לקחת כחצי שעה לעבור מרמזור אחד לאחר, ברומא, למשל, הרומאים הם ממשיכים לזרז למרות שהתנועה רגילה לחלוטין. ואז אתה רואה, גם בתקופת הנגיף הקוריאני, הרומאים נאלצו לזרז בזריזות במלואם בין נתיבי הכביש הטבעי הגדול ואם במקום זאת הם עסוקים בנהיגה בעיר, הם רצים כמו משוגעים בלי אפילו לדעת למה. הם נולדו בתנועה, הם לא יודעים דרך אחרת לנהוג, הם צריכים לרוץ.
הצעד לאחר מכן משלב שני לשלב שלישי, עד לגזירות הרגילות של נשיאות מועצת השרים אשר יאשרו את צמצום ההגבלות, נעשה ביום אחד. למעשה, ביום שבת העשרים וחמישה באפריל כולם היו עכשיו ברחוב ושרו את ליבם, עשו טוסטים ופיקניקים.
די היה לצפות בטלוויזיה כי תהיה ירידה במגבלות שהאיטלקים, האמונים על הרשויות הפוליטיות, לא המתינו לצעדים כתובים ונשפכו לרחובות תוך קריאה: "תודה לאל זה נגמר!"
אבל זה נגמר לא מקים אותה נשיא מועצת השרים ולא עם לחוץ הסגור בתוך קירות הבית. מעולם לא נלחמנו במלחמה כזו והאמונה שניצחנו כשיש עדיין יותר מ -2300 אנשים חדשים שנדבקו ויותר מארבע מאות הרוגים, זו שגיאת הערכה חמורה שיכולה לעלות לנו ביוקר.
באופן גלובלי, כל ראשי האומות שרים ניצחון ככל שמספר הקורבנות ממשיך לעלות. אנו רוצים לסיים את המשחק הזה עם הנגיף שהדהים אותנו בשלושת החודשים האחרונים. בשם התוצר והתפוצה, יש צורך מייד לזרוק את עצמנו אל העתיד, כלומר לעבר, בניסיון להתחיל שוב מהמקום בו עצרנו.
אך לא ניתן לנצח את המלחמה בנגיף בהצהרה חד צדדית. זה לא זכה על ידי מתן צו. המלחמה בנגיף ניצחה כאשר הנגיף מובס, ועד היום הנגיף, רק באיטליה הדביק יותר מאלפיים ושלוש מאות אנשים. האם אתה רוצה שהאנשים האלה לא יידבקו באחרים? ועדיין אחרים? ברור כי ההתפרצות טרם יצאה וברור באותה מידה כי לא נערכו אמצעי בטיחות והמרחק החברתי אם עדיין יש זיהומים רבים. אך למרות הידיעה שהמגיפה עדיין מתפתחת, ומציעה שיטות שלא עבדו, הממשלה החליטה שזה מספיק. המלחמה נגמרה, לך בשלום.
נראה שראשי הממשלות רוצים להתנער מהגנדה בהקדם האפשרי ובמיוחד זו האיטלקית מאמצת פתרונות שלא ניתן ליישם לעולם. התרחקות חברתית בתחבורה ציבורית בעיר כמו רומא שבה בכל אוטובוס ישנם לפחות חמש עשרה מהגרים אפריקאים שנעים ללא כרטיס בכיוונים השונים ביותר, לא יתאפשר. לפיכך, ה -XNUMX במאי אולי לא ייזכר כיום ההפעלה מחדש, אלא כמו זה של שביתת הנשק נגד נגיף שאין לו שום כוונה לעזוב. זו כניעה של המדינה. פוליטיקאים רוצים לנסות. הלחצים בתעשייה הם חזקים, אז לכו תברכו את בריאותכם.
התפרצויות אחרות עלולות להיפתח מחדש ומה שקרה בלומברדיה יכולנו לראות את זה קורה במקום אחר, אך הייצור התעשייתי יעלה את רמת התוצר, גם אם בשלב זה, העם האיטלקי יזדקק לברכה.