הוועדה הפרלמנטרית לביטחון הרפובליקה - קופאסיר - כחלק ממעגל הדיונים במערכת בנקאות הביטוח שנשמעה AISE, Banca D'Italia, Ivass, Ubi Banca, Mediobanca, Cassa Depositi e Prestiti. האודישן של חד קרדיט.
במסגרת המיומנויות של Copasir הנוגע לביטחון ולאינטרס הלאומי נוצר בהדרגה רגיש ומודע דאגה לדינמיקה שעלולה ליירט את האינטרס המשותף של המדינה בעתיד.
חדשות אחרונות, במובנים מסוימים צפויים מעט, מדגישות את החששות שכבר הובעה בוועדה בנוגע לשליטה אפשרית מחוץ לגבולות הלאומיים של מוסדות בנקאות ראשוניים וביטוחים שכבר הוכרו כאחד המחזיקים העיקריים בחובות הריבונות האיטלקיים.
מכיוון שהחדשות הן פומביות וברורות וזוכרות את היישום האחרון של החקיקה להגנה על הנכסים האסטרטגיים של המדינה, אנו סבורים כי יתכן והפעלה אוטונומית של הגופים המופקדים במטרה להבטיח שהמוסדות הנ"ל יישארו במערכת בקרה וניהול. אִיטַלְקִית. אנו מאמינים כי, במיוחד היום, אין צורך לרוקן את "מערכת המדינה" מאבני היסוד האסטרטגיות לטובת גורמים השואפים לאינטרסים שאינם לאומיים.
Su Investireoggi.it, ג'וזפה טימפון הסביר את שאלת החוב הציבורי שלנו באופן ממצה באמת.
החוב הציבורי האיטלקי סגר את שנת 2019 על 2.409 מיליארד אירו, עלייה של 1,2% בהשוואה לשנה. כעת, המספרים הרודפים זה אחר זה אחר יום בתחזיות לסוף השנה מעניקים את המניה המתפוצצת קרוב ל -2.600 מיליארד. הגירעון צפוי לעלות למספר כפול, בגלל התמוטטות התמ"ג למקרה חירום Coronavirus. לאחר שנותר נתוני חודש דצמבר, אנו יודעים שהנתח הגדול ביותר מוחזק על ידי הבנקים האיטלקיים עם 26,5%, ואחריו קצת יותר מ -19% מחברות הביטוח ומוסדות פנים אחרים. סכום ההחזקות בין בנק איטליה ל- ECB משלים את הבמה, בשיעור של 19,5%. במקרה האחרון, אנו מדברים על ה- BTp שנרכש בשוק המשני במסגרת "ההקלות הכמותיות". לעומת זאת, משקי בית ועסקים איטלקיים עוצרים על 5,8%. בתחילת שנות התשעים הם החזיקו כמעט בכל ה- BTp שהונפק על ידי האוצר.
28,8% אלה נותרו בידיים זרות, מהן עלינו לקחת בחשבון את החלק שהשקיעו האיטלקים עצמם בחברות חיסכון מנוהלות שממוקמות באירלנד ובלוקסמבורג, נטו מהן נעצור ב -500 מיליארד, קצת יותר מ -20%. הנה, זה המניה בפועל שהושקעו בחו"ל בחובות שלנו. בשנת 2010, לפני שהתפוצץ משבר ההתפשטות, הוא עמד על מעל 50%. ועוד יותר מעניין, המשקיעים הזרים ממשיכים למכור ונתוני בנקיטליה בחודש מאי בהתייחס למניה בסוף מרץ יסמלו לנו משהו יותר מעניין לגבי השינויים שחלו בחודשים הראשונים של השנה בנוגע לאום הנושים.
ואם נלך להעמיק את הרכב המשקיעים הזרים המעוניינים בחובות שלנו, נגלה שחלק רלוונטי מיוצג על ידי מה שנקרא קרנות גידורכלומר קרנות גידור, עם אופק זמן קצר בדרך כלל להשקעות שלהם ומנצלות תנועות מחירים.
זה מסביר את התנודתיות הגבוהה של BTp בהשוואה לאגרות חוב ריבוניות בשאר גוש היורו. ברגע שהמחירים עולים משמעותית, הכספים הללו נפטרים מהאגרות חוב הממשלתיות שלנו, מה שמביא לעליית התשואות; להפך, כאשר המחירים נוגעים בנקודות נמוכות מאוד. המטרה שלהם היא כמעט לעולם לא להשאיר אותם בתיק עד לפדיון, קצת כמו מה שקורה באג"ח "זבל" שהונפקו על ידי מדינות מתפתחות, בנקים וחברות עם ערך אשראי נמוך.
אם כל זה נכון, קשה לדמיין כי לבד נוכל להנפיק חובות עבור מעל 500 מיליארד השנה, מתוכם למעלה מ- 180 מיליארד נטו. אם הם בורחים מחו"ל, החוב החדש הזה יצטרך לשאת על ידי בנקים, חברות ביטוח וחוסכים איטלקיים. עם זאת, נראה כי הראשונים מילאו את חלקם הרבה יותר מדי בשנים האחרונות, עד כדי כך שהפיקוח של ה- ECB לא מברך על חשיפותיהם "המופרזות" לתקציב המדינה ומתוכו נשמעים קולות ביקורתיים בעניין זה, עם גרמנים , הולנדים ופיננסיים, בפרט, לדרוש כללים מגבילים יותר על מעצרים.
לא נראה שאותן משפחות רוצות לשמוע את זה, אם זה נכון שעד היום הן מעדיפות להחזיק מעל 1.500 מיליארד יורו שהופקדו בחשבונות שאינם נושאים ריבית בבנק, ולא להשאיל אותם למדינה שתופס תשואה מינימלית, בין אם בגלל דרישת הנזילות החשודה לטווח הקצר (סימן לפסימיות). לגבי העתיד), אתה רוצה את חוסר האמון במדינה. אבל אם אף אחד לא רוצה לקנות, מלבד ה- ECB המתחייבים לעשות זאת, הסכום העצום הזה של BTp שיונפק למי ילך? הסיכון שכדי למשוך ביקוש, האוצר יצטרך לדרוש מחירים נמוכים יותר ויותר, כלומר להציע תשואה הולכת וגוברת, הוא יותר מאשר קונקרטי. זה לא יהיה בר-קיימא עבור קופת המדינה. איננו יכולים להרשות לעצמנו להכביד על כספי הציבור בסעיף הוצאות נוסף, שאינו פרודוקטיבי.
מסיבה זו, בשנתיים האחרונות נחקרו נוסחאות שונות, מחשבונות חיסכון פרטניים ועד BTp "לא ניתן להחלפה" וכאלה שקשורים לביצועי הכלכלה האיטלקית. לפני כן, שר הכלכלה דאז, ג'וליו טרמונטי, השיק את BTp Italia, שעלה לראשונה בממשלת מונטי, אג"ח קמעונאית שמטרתה למשוך ביקוש חדש ממשפחות. זה לא הספיק וזו הסיבה שאנחנו באמת מבוססים על פרי גם מבחינת הדמיון. אתה יכול לפטור את המכשירים הפיננסיים החדשים המשערים לצורכי מס, אתה יכול לשנות חלק מהתכונות שלהם כדי להפוך אותם למושכים ככל האפשר, אתה יכול גם להמציא שם מפתה, אבל אם ההון לא מגיע, מה אתה עושה?
BTp השקעה חובה
זה יהיה צירוף מקרים, אבל בשבועות האלה שבהם היקף המשבר הפיסקאלי הנוכחי מתגלה בבהירות הולכת וגוברת, אנו מדברים על הלוואה כפויה, משפחתי דבר שלא היה כרוך בהפקעה מפורשת, כהטלת השקעה חובה ב- BTp וכמובן נושא ריבית. התוכנית אינה מוצגת בתפקיד זה, אלא אופי "ההרצון" של ההלוואה מובהר בתגובה לפנייה מפורשת של המדינה, אך לא ברור מדוע החוסך האיטלקי לעולם לא צריך להגיב לה, כאשר עד כה העדיף להתרחק מחובות, אפילו לנוכח התשואות הגבוהות יחסית. האם רוח הפטריו לבדה תוכל לעשות הרבה, קצת כשהמשפחות האיטלקיות בהמוניהן העבירו את הזהב לדוכס למימון המלחמה?
מסיבות רבות, הנכסים עליהם דיברנו בימים האחרונים התבררו כבלתי מעשיים ולא רצויים ברמה הפוליטית. עדיף היה להסוות אותו עם השקעה ב- BTp בתחילה רק מבוקשת ובמקרה של תגובות מספיקות, שהוטלו בכוח. נאמר לאיטלקים שהם יתנוסו על בירות "רדומות" של בעלי העשירים ביותר כדי להעמיד אותם לשירות הקהילה, אך עדיין מדובר בהפקעה, מוגבלת ככל שתהיה בזמן ופוריה.
האלטרנטיבה היחידה תהיה לפנות לקרן החוסכת המדינה, שעוברת נציב אירופי משפיל, עם השלכות פוליטיות בלתי צפויות. הכסף למימון "החור" העצום של התקציב יצטרך להגיע מאיטליה עצמה, יתר על כן, בשלב של התכווצות חזקה של התוצר, בו סביר להניח כי רמת החיסכון הכוללת לא תגדל ותכסה מרצון את צורכי המדינה.