(ג'ון blackeye) ראש הממשלה אתמול בערב, ג'וזפה קונטה לאחר שהעביר את תוכן הגזירה האחרונה, הוא ענה לעיתונאית בנושא "פאפר 2", כאשר אחרי 13 באפריל פעילויות מסוימות עלולות להיפתח מחדש:"וכשזה קורה, עדיין יש לכבד את פרוטוקול האבטחה. אולם הממשלה חושבת על שלב ב ' - מדגיש את הבכורה - איננו יכולים לחזות תאריך. אנחנו כל הזמן מתמודדים עם המסייעrti וברגע זה אנו שומרים לעצמנו את הזכות לעקוב אחריהם אחר התפתחות העקומה. לחזות עכשיו יהיה לומר משהו ללא בסיס".
פתיחה מחודשת לא פירושה לחזור למה שנעשה קודם לכן, כי הכללים שיש לכבד יהיו נוקשים עוד יותר, ברחוב, בתחבורה ובעבודה. "בהחלט נצטרך להמשיך ולשמור על שלטון המרחקים ולהקריב קורבנות לזמן מה. - צופה קונטה - לאחר שלב זה, פרוטוקולי בטיחות בכל הרמות יהיו ברורים יותר, הן להליכה ברחוב או לאמצעי אמצעי תחבורה, והן לצורך נסיעה למקומות עבודה. כבר אימצנו פרוטוקולי אבטחה עם חברות קפדניות מאוד".
נראה כי מצב חירום הנגיף פועל בשני מסלולים מקבילים. האחת היא זו של זיהום והשנייה היא של הכלכלה. התעשיינים מורידים את פרמייר קונטה את הז'קט שבעקבות לחץ מהמגזר נאלץ להכתיב הגבלות על חופש למטרות בריאות, רק למשך מספר שבועות, בתקווה שהאומה תינתן אור ירוק בהקדם האפשרי באומרה ל כל מה שהעולם חזר כמעט כמו קודם.
אך לשתי הבעיות, הן של ההידבקות והן של הכלכלה, יש האדם והגנתו ברווחתו כגורם המשותף היחיד, ולכן הוא אינו יכול לנסוע על מסלולים מקבילים אלא חייב להיות חלק אינטגראלי מדרך יחידה של שיקום לאומי שבו האחד לא יכול להדיר את האחר.
התעשיינים, לטובת חברות וכלכלה ריאלית שצריכה להיות מתודלקת בייצור, דוחפים לסגור מיד עם הבעיה המבורכת הזו ולעבור למה שהם מכנים שלב 2 שבו העולם צריך לחזור לקדמותו.
אז בעוד אנו ממשיכים לספור את המנוח ואת הנגוע זה עתה, אנו ממשיכים לדבר עליושלב 2 כאילו החיים הפנטום השני יוכלו להתחיל בקרוב.
ברור כי הכלכלה היא נשמתה של מדינה אך ברור באותה מידה כי הצרכים המיוצגים על ידי המגזר התעשייתי האיטלקי אינם לוקחים בחשבון את המצב המותנה, ולכן הם מוגבלים לעצמם ואינם מייצגים את מה שבמקרים אלה צריך להיות גוברת על הכל: האינטרס הציבורי.
פתיחה מחדש ללא תנאי לפריון תעשייתי פירושה הפעלת מערכת התובלה ואיתה גם תנועה חופשית של המוני עובדים, וכתוצאה מכך מערכות יחסים בין אישיים וקשרים בין אנשים, גם אם עם אמצעי הגנה נאותים וכבוד כלפי מרחק חברתי.
כיצד ניתן לחשוב על פתיחה מחודשת של "מערכת איטליה" לאחר 13 באפריל אם, לאחר שלושה חודשים מתחילת התפשטות הנגיף באיטליה, "השיא" טרם הושג (גם בנושא זה עדיין קיים אי התאמה בין וירולוגים) והשלב היורד של הזיהום עדיין לא מסומן כך שיאפשר לנו לומר שאנחנו מחוץ לזה?
ב -13 באפריל, כלומר בעוד שבוע, לא נוכל לפתוח את האומה מחדש כדי להתחיל מהמקום בו הפסקנו. בעוד שבוע נעסוק באלפי אנשים נגועים חדשים ביום. ואם עדיין אתמול היו כמעט שלושת אלפים זיהומים חדשים במשטר משטרתי והגבלות על חופש שאיטליה לא חוותה, כנראה אפילו לא בזמן המלחמה, מה יכול היה לקרות אם פתאום נבטל את המכשולים היחידים שהצלחנו לשים בינינו לבין הנגיף?
התפוקה התעשייתית היא דבר בסיסי אך עלינו לקחת בחשבון שהבעיה משפיעה על כדור הארץ כולו, על כל הכלכלות הבינלאומיות. עלינו להבין שמה שקורה הוא משהו יוצא דופן, דבר שלא נראה מעולם. ומול אירועים יוצאי דופן, התגובות צריכות להיות יוצאות דופן. חזור לייצור המפעלים ופתיחתו מחדש כאילו לא קרה כלום, אני לא חושב שיש לו את התכונה יוצאת הדופן הזו, אבל זו תהיה טעות כה קשה שאני לא חושב שמישהו רוצה לבצע במצב הספציפי הזה.
ראשית עלינו לאבטח את המדינה, עלינו להציל חיי אדם, ואם הכלכלה והמימון מעדיפים רווחים לגברים, ובכן, אם הם יספקו לכך סיבה.
ככל שננצח ונקדים לצאת מוקדם יותר. אבל ליציאה מהבית כשיש עדיין סערה חזקה בחוץ יש רק תוצאה אחת: אתה בהחלט מוצף ... וזה לא מה שכולנו מחכים לראות.