(מאת ג'ון בלקיי) אבל ברגע זה של משבר לאומי עולה שאלה ספונטנית לכולם: מי יש לנו בראש האומה? מי מטפל במצב החירום?
המערכת הפוליטית הלאומית שהוקמה בעשורים האחרונים הביאה לכך שאנשים שלא התהדרו בתוכנית לימודים ספציפית, אך היו בשורה אחת עם מפלגה פוליטית ולא אחרת הגיעו למקומות השלטון.
אם סופרים את בתי המחוקקים האחרונים, מבינים שאף אחד מנשיאי המועצה לא נבחר על ידי העם. לאף אחד לא הייתה יכולת פוליטית ספציפית או יכולת כללית מלבד זו לחלץ את עצמו בלולאות ובפיתולי הבניינים. ואולי בבית המחוקקים האחרון הזה אין לנו אפילו מומחה בעניין זה.
הובלת אומה ברגעים כאלה דורשת הרבה מקצועיות ויכולת פיקוד: כלומר מישהו צריך לקבל החלטות ולהפוך אותן ליעילות בעזרת הכלים שהחוק מקנה לו.
זה לא הזמן לעורר מחלוקת אבל אם נראה מה קרה בשבועות האחרונים אנחנו כמובן שואלים את עצמנו מה יהיה בעתיד הקרוב שלנו. התחושה הברורה, המשותפת לכל האיטלקים, שבימים אלה מבלים את זמנם בגלישה בין מהדורת חדשות אחת לאחרת, היא שמי שנמצא בצמרת מוציא גזירות אולי במטרה לא ברורה לעשות סדר בקלפים. , להצדיק את מעשיו. . למעשה, אם ניתנת הוראה אך אין לה השפעה, כלומר אם עד אתמול בערב לא ניתן היה לעצור את תנועות האנשים מהאזורים האדומים ומהאזורים המזוהמים, אז מה עושים הגזירות?
התשובות הן שתיים ואולי יותר משתיים. הראשון הוא שאתה מנסה להצדיק את העבודה שלך בהקשר שבו אתה לא יודע מה עוד לעשות, ללא קשר להשגת התוצאות הרצויות. השני, הגרוע ביותר, הוא זה אתה לא יודע מה עוד לעשות.
הדיסאוריינטציה היא כללית ואולי זה הרוע שבין הרעות. אפילו לא לפני עשרה ימים השתולל הנגיף בסודיות רבה על השטח הלאומי ו לאף אחד לא הייתה החוצפה להעלות את הצבא לחסום כל נתיב גישה ויציאה מהאזורים המזוהמים ביותר.
Iהוצאת צו אבל בשיטה הרגילה של פגמים של המינהל הציבורי האיטלקי, טיוטת ההוראה זוהתה בכל מהדורות החדשות הלאומיות המאפשרות לאלו שבבית לנסוע לדרום במהלך נואש אחרון לארץ השמש שם ככל הנראה הנגיף לא גרם לנזק שגרם בצפון.
מול המצבים האלה ברור שאנחנו צריכים לחבור, אנחנו צריכים לבנות חומה, אנחנו צריכים לעבוד ביחד אבל עם רמה גבוהה יותר של מקצועיות ונחישות, לנוכח שבועות של הקשבה לפיי האוצר הנוגעים בדבר. עם הסדרת החריגות בחוב הציבורי.
מישהו אמר: "אם הכל ילך כשורה, אנחנו נהרסים". כאן, יש לנו את הכוח והמצוינות להיות מסוגלים להימנע מכך, לכך אנו מוסיפים את ה"קוויד" הנוסף שאנו האיטלקים תמיד הראינו על ידי כתיבת דפי העבר שלנו. ואז, מבט אל האדון הטוב, שנשכח על ידי כולם, זה הוא שיש לו את קצוות היקום בידיו והוא היחיד שיכול לעזור לנו לצאת מכאן.