ב-11 בספטמבר 2001, תאריך ששינה את ההיסטוריה של המערב, ביצעו 4 מטוסי נוסעים מתקפת טרור מרעישה על שטחה של ארצות הברית, הפעם ההגנה הטבעית שהיווה מרחב המים העצום של האוקיינוס האטלנטי ולא הוא הגן עליו. מה שנחשב למעצמת על עולמית.
להלן אנו מציעים עדות של איטלקי, שביקש להישאר בעילום שם, שהיה בארה"ב באותו יום לצורך עבודתו.
באותו בוקר הייתי צריך ללכת לפנטגון כדי לאסוף מסמכים בעלי דרג גבוה, זו הייתה משמרת שעניינה את כל עובדי ה-שגרירות איטליה בוושינגטון. אני זוכר כאילו זה היה אתמול, השם שלי מוטבע על לוח המתכת של המזכירות של שירות הפנטגון. בזמנו עבדתי באזור באדטנזה בו אסור היה להכניס טלוויזיות, מכשירי רדיו וכל ציוד אחר המחובר לחשמל. הייתי בעולם שקט מנותק מהחיים האמיתיים. בשעה 10 בבוקר אני יוצא מהחדר המקומר שלי כדי לבצע את השירות החיצוני. ראיתי את הפנים של הקולגות שלי בעיניים פעורות. הבוס אמר לי: "אבל לאן אתה הולך?". בפנטגון, עניתי. הוא הזמין אותי למשרד שלו: הוא צופה בטלוויזיה. עדיין לא הבנתי, "בוס אבל מה זה סרט פעולה? היי תתעורר, הוא ענה, "הם תקפו את מגדלי התאומים ומטוס פשוט התרסק בפנטגון". האם הדם שלי התקרר אם יצאתי כמה דקות מוקדם ללכת לפנטגון?
הדקות שלאחר מכן היו מפחידות. ממשלת ארה"ב הפעילה "בלאק אאוט" מוחלט בכל המדינה. טלפוניה קבועה, סלולרית ואינטרנט לא עבדה. כל אמריקה הייתה מבודדת משאר העולם. למחרת התחדשו התקשורת וקיבלנו טלפונים מקרובינו מאיטליה, מודאגים מאוד ממה שקרה ובעיקר בגלל שלא הצלחנו לברר את מצבנו.
בימים הבאים נסענו לניו יורק מספר פעמים לעבודה. המצב היה סוריאליסטי. אבק שיש ופסולת בכל מקום, הרחובות נצצו כי הם נפלשו על ידי שברי זכוכית זעירים ממגדלי התאומים. אני לא מכחיש שהריח ברחובות התפוח הגדול לא היה נעים בכלל. ריח השריפה לא היה מה שהכרתי, זה היה שונה, לחשו לי הכבאים האמריקאים: "כאן הוא ממשיך לשרוף הכל, אפילו גופים אנושיים".
שנה לאחר מכן נסענו לניו יורק לייצג את איטליה בהנצחות, פגשתי את הגיבורים של אותו יום ארור, הכבאים. אחד מהם הודה למדינה שלנו על קרבתה ונתן לי תקליטור עם תמונות שלא פורסמו, שצולמו בשלבי המחקר בין ההריסות של מגדלי התאומים. אני מעדיף לא לספר את הפרטים...!!!
מאז אותו יום הכל השתנה.
11 בספטמבר 2001
בבוקר ה-11 בספטמבר 2001 עלו תשעה עשר חוטפים (חמישה עשר סעודים, שניים מאיחוד האמירויות, מצרי ולבנוני) על ארבעה מטוסי נוסעים, שניים של יונייטד איירליינס ושניים של אמריקן איירליינס, שהפעילו טיסות חוצות יבשות בתוך ארצות הברית ארצות הברית. באמצעות כלי נשק מחודדים, הם תקפו את צוות הטיסה והנוסעים והשתלטו על תא הטייס.
חלק מהחוטפים היו טייסי מטוסים מוסמכים ועברו קורסי הכשרה לסוגי מטוסי הנוסעים החטופים (בואינג 757 ובואינג 767). מאוחר יותר התגלה כי מדריכי הטיסה דיווחו ל-FBI כי הסטודנטים הערבים מתעניינים רק בשלבי ההמראה של המטוס.. איש לא הרחיב על האינדיקציה היקרה הזו. חוטפי הטייס השתלטו על המטוס וסגרו את המטוס טרנספונדר (משואות רדיו) שאפשרו לבקרי טיסה לאתר מטוסים. הטיסות החטופות הפכו לפיכך בלתי זמינות באופן מהותי.
בקרי הטיסה הבחינו בהיעלמותם של המטוסים מהמכ"מים ובתחילה שיערו כשל של טרנספונדר או תאונה. אחר כך הם ניסו ליצור קשר עם המטוסים אך לשווא, היו אלה כמה נוסעים שבאמצעות הטלפונים על הסיפון הזהירו את חברות התעופה ובני משפחותיהן כי הם נחטפו.
באותה עת, המהלך הרגיל של חטיפה היה שלחוטפים היו טענות ורצו להשתמש בנוסעים כבני ערובה, ולכן הנוהל המקובל היה לפנק אותם, להנחיתם ולנהל משא ומתן על שחרור הנוסעים. לפני 11 בספטמבר, אף חטיפה מעולם לא השתמשה במטוס נוסעים עמוס נוסעים ודלק כמכונית תופת מעופפת, כדי להתנגש במטרה למשימת התאבדות. בתחילה, לפיכך, לא היה דחיפות מיוחדת לשגר לוחמים ליירט מטוסים נעדרים. והלוחמים, לפי כללי התקופה, היו פשוט עוקבים אחר המטוסים החטופים מרחוק. לא היה אישור מוקדם להפלת מטוס אזרחי מקומי. בְּ 8:46 ניתנו פקודות לשגר שני מטוסי F-15 מבסיס אוטיס, שהמריאו בשעה 8:53.
הדבר עורר את האזעקה הצבאית, אך במשך שנים, עם הורדת המתח במלחמה הקרה, הופקד הסיור בשטח הפנים האמריקני בידי פחות מעשרים לוחמים, אשר יתרה מכך במקרה זה לא ידעו לאן ללכת כי המטוסים החטופים היו. לא ניתן לזהות ברדאר. גם אם ימצאו את המטוסים החטופים, לא יורשו להפיל אותם.
כל 9:37, המטוס השלישי החטוף, טיסה AA77, מטוס בואינג 757 של אמריקן איירליינס, התרסק לתוך הפנטגון, בארלינגטון (ליד וושינגטון, פחות מארבעה קילומטרים מהבית הלבן), תחת עיניהם של לפחות 55 עדים שהיו על הכביש המהיר הסמוך. לבניין ובסביבתו. המטוס נכנס לבניין, כמו מגדלי התאומים. הפגיעה התחילה בשריפה וגרמה לקריסה של חלק מהפנטגון.
בניו יורק, ב 9:59 השריפה של המגדל הדרומי הכריעה את המבנה: החום לא המיס את הפלדה, אלא חימם אותה עד כדי כך שהיא איבדה את היכולת לשאת את עומס הקומות הממוקמות מעל אזור הפגיעה השרוף. גורד השחקים התמוטט בטלוויזיה בשידור חי, הרג את כל מי שעדיין בפנים ופינה אותו באיטיות. היה ברור, באותו שלב, שמניין הפיגועים יהיה קטסטרופלי.
כל 10:03, המטוס החטוף הרביעי, טיסה UA93, בואינג 757 של יונייטד איירליינס, התרסק כמעט אנכית בשדה פנסילבניה ליד שאנקסוויל. בדיקה של החפצים והקלטות רדיו וטלפון קבעה מאוחר יותר כי הנוסעים ניסו להכריע את החוטפים שהתבצרו בתא הטייס וכי החוטפים בחרו להרוס את המטוס במקום להיכנע.
כל 10:28 גם המגדל השני של מרכז הסחר העולמי קרס. הקריסה והשריפות השפיעו גם על שישה בניינים נוספים במתחם: מלון מריוט, גורד שחקים בן 22 קומות; מרכז הסחר העולמי 4 ו-5, שני בניינים בני תשע קומות; מרכז הסחר העולמי 6, בניין בן שמונה קומות; מרכז הסחר העולמי 7, גורד שחקים בן 47 קומות; והכנסייה האורתודוקסית של ניקולס הקדוש. מבנים אחרים מסביב נפגעו מהתמוטטות מגדלי התאומים.
מרכז הסחר העולמי 7 פונה והושאר לשרוף כי לא היו עוד מים כדי לכבות את השריפות שלו: הצינורות העיקריים נותקו בעקבות קריסות מגדלי התאומים. לוחמי האש הבינו כי המבנה אינו בטיחותי ויצרו היקף אבטחה מסביב למבנה, שקרס בשעה 17:20.
בסך הכל כ-3000 בני אדם איבדו את חייהם בפיגועים. 343 כבאים נספו בהתמוטטות מגדלי התאומים. 265 בני אדם היו על סיפון המטוסים החטופים. 125 תושבי הפנטגון נהרגו מפגיעת המטוס החטוף.
התקיפות יוחסו לארגון אל-קאעידה של אוסמה בן לאדן, כבר ידוע בהתקפות אחרות על מתקנים צבאיים ואזרחיים בארה"ב. בתחילה הכחיש בן לאדן את מעורבותו, אך מאוחר יותר טען זאת שוב ושוב, ואף פרסם סרטונים המציגים את עצמו לצד החוטפים. כמה ממקורביה, כולל איימן אל-זוואהירי וחאלד שייח' מוחמד, טענו גם הם לבעלות על התקיפות.
גדל במשפחה סעודית עשירה, אוסאמה בן לאדן נלחם עם המוג'אהדין האפגני שהצליח להרחיק את הצבא האדום ב-1989, בפברואר 1998 הוא חותם עם הג'יהאד האסלאמי המצרי של איימן אל-זוואהירי על המניפסט "נגד יהודים וצלבנים" שממנו נולד אל קאעידה, וההגנה שהעניק לו הטליבאן של מולה אורנר מאפשרת לו להרות, לתכנן ולבצע מתקפה הרסנית על ארה"ב. כוונתו של בן לאדן, כותב מולינארי בכתב העת. קוריירה דלה סרה זה לדמם את "השטן הגדול" כדי לאלץ אותו לעזוב את המזרח התיכון, לגנות את בעלי בריתו להביס ולהפוך את אל-קאעידה למנהיג האיסלאם כולו.