(מאת ג'ון בלקיי) אמון בממשלה שבחודשיים הראשונים של המגיפה הרגיע את האומה כי אין צורך במסכות נותר קשה מאוד. עם שנראה מבולבל מהתנועות הלא בטוחות של פוליטיקאים, מומחים ומנהלים גדולים שיצאו משום מקום, צריך של יוזמות מסוימות המעמידות את הבריאות במקום הראשון ולא את החברות הגדולות.
בין המנהלים הגדולים ישנם שמות לא ידועים שנמצאים בן לילה על דוכן הגיבורים עם העמדות הבכירות בצוות שצריכים לפתור את הבעיה הלאומית. אבל ברגע שהאיטלקים לא בחרו במי צריך לעשות מה?
הגענו לשלב היסטורי בפוליטיקה האיטלקית, שבה האנשים בממשלה מחליטים מה טוב ומה לא טוב לעם הריבון.
זה לא היה כזה פעם אחת וזו לא מערכת הדמוקרטיה הלאומית בה החוקה קובעת לעם לבחור את נציגיו שלהם, מה שנותן להם את המנדט לבצע את הצוואה העממית.
בבלבול הגדול הזה בו מימיה הראשונים של המגיפה, הממשלה תמיד העמידה את הכלכלה לפני הבריאות כשהחלה להתמודד עם מאות מקרי מוות שנראים היום הפכו למספרים בלבד שמגדילים את הסטטיסטיקה הבינלאומית, יש צורך להסתכל על שישים מיליון האיטלקים.
כבר מהשבועות הראשונים, כשהתמונה הקטסטרופלית של המצב לא הייתה ברורה אפילו, הצוות הממשלתי הבין שאפשר לנצל את ההזדמנות לגייס כספים מהאיחוד האירופי ולהקשיב לקולות עולם הפיננסים והכלכלה, הוא העדיף את האחרונים על קריאת עזרתם של אלפי איטלקים שנידונו למוות על ידי נגיף קטלני. זה לא נוגע לקטלנות הנגיף אלא להשפעותיו על הכלכלה.
חבל שהעם האיטלקי היה מעדיף לשמוע בעיקר על מניעה, טיפול, הגנה ושיקום הבריאות הלאומית, אבל כאן, פתיחת העיתונים והאזנה לטלוויזיה, אפילו בימים אלה, כל שעליך לעשות הוא לשמוע על מיליארדי יורו שעד כה נותרו כתובים על המחברות ובחישובים האלכימיים של כמה מומחים בתחום.
התפיסה הכללית היא שהממשלה עומדת להחליט על פתיחה מחדש של פעילויות בזמן שאיטליה נמצאת במגפה מלאה.
לא ניתן להכריע על זמני המגיפה, יתר על כן בקנה מידה פלנטרי שלא נראו מעולם, על ידי ראשי הממשלה, כלכלנים וקוסמים פיננסיים. שרוצים לחזור לשחק את העשירים והעניים בהקדם האפשרי.
הטבע מחליט את זמני המגיפה. אם כמעט חודשיים לאחר תחילת ההגבלות, התוצאות עדיין מאכזבות. אם, אם כן, הובן כי האטה של נגיף מדבק וקטלני מאוד ניתן להשיג רק בזמנים ארוכים יותר, ובכן, הממשלה לא יכולה להחליט להעביר את כל הקרבנות של האיטלקים לטמיון ולפתוח ייצור ושינוע כיוון שהתוצאות שנאספו לא היו מה שרצו.
תוכניות החדשות עושות את המקסימום כדי להביא משהו "חיובי" מהנתונים הקטסטרופלים של מגיפה שעדיין יש יותר מחמש מאות מקרי מוות ביום וכמעט ארבעת אלפים חדשים שנדבקו אך אין שום דבר במידע הסטטיסטי הארצי שמרמז שמנו את המגיפה מאחורינו.
התפיסה, למעשה, היא שהממשלה עומדת להחליט להפעיל מחדש את הכלכלה על ידי הפעלה משמעותית של פעילויות מסחריות.
התפיסה היא שאנו הולכים לכיוון בו נוכח חוסר האונים של המדע הוחלט להקריב את חיי האיטלקים, ולהקים את מערכת ההחלפה, המסחר, המגעים והיחסים שהביאו לנו במצב הנוכחי, יצירת המקרים של קודוגנו וברגמו.
כן, התפיסה היא שהממשלה עומדת לומר לאיטלקים, "יקרים, ניסינו, לא הצלחנו, ועם פתיחה מחודשת בשלבים החלטנו כי אל מול חוסר האפשרות למיגור הנגיף, עלינו לעשות את האינטרסים של הכספים והמשק, לחסן את עצמכם". ברור שחסינות העדרים תוביל לעומס המוות שלה אבל אולי מישהו יחשוב שרק הבריאים יישארו, לא היה שום פתגם שאמר: "מעטים אך טובים?"
אולי הגיע הזמן להחזיר את מאזן הדמוקרטיה שמערכת מדיה פוליטית הופכת בעשורים האחרונים למערכת דמוקרטית העושה שימוש באמצעים כפייתיים. הממשלה אינה יכולה להחליט על חייהם של האיטלקים, אך מחויבת להגן עליהם.
אך מול הסיכון שהפוליטיקה והכלכלה מטילות החלטות המנוגדות לרצון העממי, אולי הגיע הזמן שהאיטלקים יחליטו על בריאותם של האיטלקים. יוזמות מתאימות נלמדות עבור תשאל את הרצון העממי ולשאול את האומה אם אתה רוצה לפתוח מחדש או אם אתה רוצה להמשיך להילחם בנגיף בזמן שהוא נעשה.
ארגונים לא ממשלתיים, עמותות וחברות שונות מוכנים תמיד לגייס כספים באמצעות SMS מול כל אסון. ובכן, באמצעות הודעת SMS, האזרחים נועצים על ידי עיריות המגורים והנתונים מועברים למשרד הפנים. בוא נראה מה האיטלקים באמת רוצים בגלל הביורוקרטים, המומחים והמנהלים הגדולים שיצאו משום מקום, האיטלקים לא סומכים עליהם.