(מאת מסימיליאנו ד'אליה) ראש ממשלת איטליה ג'וזפה קונטה נמצא בימינו במוסקבה, ברגע "חם" מאוד עבור שתי המדינות. איטליה כנראה מחפשת בנק משמעותי לאור שני "נושאים" חשובים באמת לבריאותה וחייה של הממשלה הצהובה-ירוקה. דחיית נציבות האיחוד האירופי לתמרון הכלכלי ולפסגת פלרמו ב -12 וב -13 בנובמבר לדיון בתיק לוב.
רוסיה, מצדה, נמצאת תחת לחץ הן על הסנקציות הכלכליות שהיו במקום והן על האחרונה שנמצאה על ידי דונלד טראמפ, דהיינו ביטול אמנת ה- INF אשר מאז 1987 אוסרת על שימוש בטילים בליסטיים לטווח בינוני. מוסקבה חושבת על איטליה כיוון שהיא נחשבת למדינה אסטרטגית בזכות מיקומה הגיאוגרפי משאר אירופה ומארצות הברית.
המשלחת האיטלקית מורכבת גם ממספר נאות של נציגים של חברות איטלקיות שונות, בערך 20. 15 הסכמי סחר מדובר בשווי של 1,5 מיליארד יורו. כמו כן, שני שמות גדולים בקרב חברות איטלקיות, פירלי, המיוצגים על ידי מרקו טרונצ'טי פרוברה ואני, עם המנכ"ל קלאודיו דסקאלזי.
נדבר על שיתוף פעולה דו-צדדי אך גם על סוריה ולוב. התקווה היא כי פוטין יוכל לפזר את ההסתייגות מההשתתפות בוועידת פלרמו בתאריכים 12-13 בנובמבר. זו תהיה הצלחה כאשר באותה נקודה רמת ההשתתפות של שאר הצופים האחרים תעלה. רוסיה קרובה מאוד גם לגנרל קליפה הפטר, מתנגדת לשמצה לקו האיטלקי ואשר תחרים מאוד את פסגת פלרמו לטובת הבחירות הלאומיות עד ה -10 בדצמבר, על פי ההסכמים "הלא כתובים" של פריז, עם אל סראג ', תחת ביים עמנואל מקרון.
תמיכת מוסקבה בפסגת פלרמו פירושה גם הסכמה והשתתפות אפשרית של הפטר, אדון סירניאקה. אזור ליבה, אליו עוברים מהגרים ושם יש אינטרסים איטלקיים רבים עם Eni.
סוגיית דחיית הצעדים הכלכליים על ידי נציבות האיחוד האירופיות לבין ההפרעה הבאה של הקלה כמותית על ידי נשיא הבנק המרכזי של אירופה מריו Draghi, היא קוץ אחר בממשלה האיטלקית, בלחץ השינוי היומי בשווי של ההתפשטות, ויותר נוטה על הפוך, מותנה על ידי מצבי הרוח של הפוליטיקה.
ההשערה המשודרת של סיוע רוסי לגבי החוב הציבורי האיטלקי (הקרן הריבונית הרוסית שווה כיום 70 מיליארד דולר), עשויה להוות דרך מוצאת זמנית עבור הממשלה, אך הצעת חוק ריקה לעתיד. הבקשות הרוסיות עשויות להפוך, מעת לעת, ליותר "לחיצות" ו"מסוכנות "בעמדת איטליה, מבחינה היסטורית פרו-אטלנטית.