(מאת מרקו זקצ'רה) בעוד איטליה דפוקה בתוצאות של נגיף הקורונום, קיים מצב חירום נוסף שעובר, אך חמור כמו הראשון: משבר צדקנו.
מעט מדברים על כך בגלל השתיקה הדוממת של התקשורת, אדישות מהותית מהעיתוני החדשות ותשומת לב מועטה מהקוואקווארקים המדברים על הרעות העולם, מטראמפ ומטה, אך תמיד נזהרים שלא להסתכן באופן אישי.
הצדק האיטלקי נמצא בתרדמת, הארמון (השותף) נעדר, הקווירינאלה שותק, הסירה יורדת לתחתית. אני לא עושה דמגוגיה, אבל תאמין לי שאנחנו בכאוס.
אירופה עצמה מבקשת מאיתנו להתערב על ידי התניית סיוע לנגיף (אנו נמצאים בשלב זה!) בתמורה לרפורמות ובראש ובראשונה - בדרך האיטלקית "לא" לעשות צדק בהתחשב בזמנים המקראיים של אזרחי ו משפט פלילי.
בחיי התמודדתי עם שופטים רבים כשהם מוצאים אותם רציניים וכנים (אפילו בקרב אנשים שידוע שהם נותרו), אחרים כביכול אינם מסוגלים או שאינם מופיעים באופן מהותי וחלקם פרטיזנים בהחלט.
ואולם הבעיה אינה שופט השלום, אלא ה"מערכת "שכבר אינה מחזיקה ושוקעת במשבר חמור בהרבה ממה שהשתתף לאחרונה השר בונפדה (ברור ש"זוכה" בגלל סופת ההתרחשות הברורה של רנזי) לאחרונה שבוע במחלוקת שהתמקד לחלוטין בשחרור המאפיה מבתי הכלא והחשוד למינוי בראש מערכת הכליאה.
משבר שעובר אפילו מעבר לשיחות שערורייתיות של פלמארה ("פנים של טונה" כינה אותו בזמנים חשודים את הנשיא לשעבר קוסגה בסרטון שהפך ויראלי ברשתות החברתיות, ובכל זאת "טונה" בינתיים עלה ל ראשי שופטים!), אחד שהזמין בגלוי שופטים אחרים למסגר את השר אז סלביני דאז "גם אם הוא צודק".
התעללות גלויה, בוטה ונוראית במערכת משפט שהסתננה לפוליטיקה ונהגה לסחוט מתנגדים ...
עם זאת, נראה שאף אחד מה- PD לא נלקח שערורייה (מכיוון שהם היו מעורבים!) ואפילו סגן נשיא לשעבר של CSM לגניני - במ ... עד הצוואר - מדבר על "פרובוקציות". אבל הרוע עמוק עוד יותר, עדין יותר, סרטני מכיוון שהוא כרוך בצמרת המדינה, בפוליטיקה ובעולם התחתון.
בעוד שבוע לא רק ההתבטאויות של פלמארה יוצאות (אלא שזה "לה וריטה", לא העיתונות הגדולה!), אלא שתובעת הרפובליקה של טרנטו נמצאת גם היא בחקירה והתפתחויות סנסציוניות נפתחות למעורבות ולחץ אפשרי של האקסית הנשיא נפוליטאנו להשתיק את היחסים בין המדינה למאפיה, בעוד ששיתוק ה- CSM ברור.
הנה הנקודה הראשונה: המשבר הוא ברמה כה גבוהה גם בגלל שנשיא הרפובליקה מטארלה - לא רק רשמית בראש מערכת המשפט האיטלקית - ממשיך לשתוק, לא לנקוט בצעדים, לא לבקש ולהטיל בגלוי את ההתפטרות לכל אלה המעורבים בבקשה להמיס את ה- CSM ואת ה"זרמים "הרעים שלו. מדוע מתארלה שותקת?
אולי בגלל שפלמארה לא דיבר עם המראה שלו, אלא עם נציגים ידועים של ה- PD כמו לגניני שהוכנסו ברמות הגבוהות ביותר, כשהם מחליפים "מעברים" לממשלה ואז מעלים את הטוגה שלו, "מנהלי" מינויים ו העברות למשרדי השיפוט.
אולי הנשיא מטארלה לא ידע, אבל האם זה אפשרי אי פעם? עם זאת עכשיו הוא יודע ... ובכל זאת זה ממשיך את שתיקתו המביכה כלפי מי שבחר בו (ואולי היה רוצה לבחור אותו מחדש). אני לא חושב שמדובר בקבלה שבשתיקה של השיטה, אבל זו שתיקה שאי אפשר לסבול עוד ברפובליקה שאינה בננות, מכיוון שבמשך 3.000 שנה דווקא החוק הוא המייחד ציוויליזציה והחוקה שלנו מאוד ברורה בהדגשת העצמאות. של סמכויות. לפיכך ציפיתי שלפחות אחד מהמעשים הפורמליים שלו בתאי, הנחת אחריות ... כלום.
בינתיים, התערובת של פוליטיקה ורשות השופטת התגברה על כל ההיגיון, על כל הסובלנות, על כל הצניעות, אך נראה שזה לא מעניין אף אחד, ואילו רק אם "החוק זהה לכולם" האזרח מרגיש מוגן ונדרש להתנהג יפה. זו הסיבה שהייתי רוצה ממטרלה לא מילים אלא מעשים, החלטות, עמדות חד משמעיות ... שמתעכבים במשך חודשים.
מה שאני שואל את עצמי אז הוא מדוע - אם רוב השופטים האיטלקים מתנהגים נכון - לפחות ביקורת עמוקה על הקאסטה שלהם ועל האופן שבו היא מכוונת אינה עולה "מלמטה". השקט גורם לנו לחשוש שהמערכת לגלימות רבות תעבור כך פחות או יותר, תוך מחשבה על הקריירה והחברות ה"נוכחית "ההולמת הנחוצה להמשך דרכה.
ואז הגיע נגיף הקורונה שחשף את המשבר ה"מעשי "של" לא "לעשות צדק באיטליה. אם בבתי הספר נעשו ניסיונות טובים או רעים ללמד מרחוק, כמו גם בכל החברות הם חיפשו תרופות חיץ כדי להמשיך לעבוד, הצדק האיטלקי - בפועל - במקום זאת פשוט ויתר. כמעט כל התביעות התלויות ועומדות, הקנצלריות, המשרדים נעצרים בשיתוק כללי שהוא מערכתי, ואילו "הארמון" משחק רק במילים. מילים, מילים, מילים על מרשם, האזנות סתר, פרטיות ומערכות מקסימליות, אך שום דבר כיצד לפתור בעיות יומיומיות.
אני אהיה נמרצת ואכזרית: כמה אנשים במשרדי השיפוט המשיכו לקחת את שכרם בלי לעבוד ובלי להסתכן בעבודה או בפיטורים? בעוד שאיטליה של עורכי הדין נמצאת במשבר והסיכון של משרדי עורכי הדין להיכשל, "המקביל" אינו מהבהב: למי אכפת אם לא יגיע גזר דין, אם הדחיות הן למשך חודשים, אם הדיונים לא יתקיימו.
אבל למי האזרח באמצע יכול לפנות?
לא לפוליטיקה מכיוון שהוא שותף לעבודה, לא לקווירינה ששותקת, לא לשופטים כי "כלב לא אוכל כלב". זהו משבר כל איטלקי שרואה אותנו שוב באירופה.
מלבד מגיפה: מדובר בסרטן, אך מעל לכל מדובר בחוסר חשיבות.