(מאת מרקו זקצ'רה) לאחר פתיחת הכלובים מחדש נאלצתי להתרוצץ באיטליה למשך שבוע ומצאתי את זה עצוב יותר, מפוחד, לא בטוח.
אנחנו יכולים גם לצחוק על זה: יש מי ששומר על המסכות ואלו שלא, אלה שמפחדים ואלו הנועזים אך - מעל לכל - אין בית מלון, מסעדה, בר או עסק בו החלים הכללים. - אבל מעל לכל חי - בצורה ייחודית.
האם אי פעם היית במסעדה אחרי ה -3 ביוני? שמתם לב אם ואיך שמן הסלט שהביאו אותו לשולחן שלכם? זו דוגמה מיקרו בקרב אלה שבחרו בשקיות ניילון חד פעמיות (באמת עם שמן זית כתית ?!) או עם המלצר שלא מוותר על הבקבוק כי לחלוטין רק הוא שופך את השמן ועובר ליד אלה שעוברים לאופנה. ישן או לאלה שמגישים את הסלט כבר לבוש ובצלופן, ומגיע ישירות מהמטבח.
אותו גורל למנות ההגשה (מנות בודדות או משותפות למספר סועדים?) שעוררו את הדמיון של רובם. איך מחלקים פלורנטין לשניים אם אינכם "צמודים" או בס ים במשקל קילו? ובואו לא נדבר על ארוחת הבוקר בבוקר במלון, יתומי מזנונים ואשר בסופו של דבר נגמרים בכוסות פלסטיק, חטיפים חד פעמיים עם עצירה של נקניקים לשמחת הטבעונים ובעיקר חזירים איטלקים וזרים. כך קריזוטו "מינימום שתי מנות" קרס ועם גבינת הפרמזן המגוררת מהשולחן - באופן כללי זהו מרוץ קולינרי לתחתית ולמתן החושים.
ואז יש את הדו"ח של 14 יום: הם מבקשים ממך את שם המשפחה שלך ושם עם תאריך הלידה, או לא: עדיף רק קוד המס. בחוסר הוודאות, עזוב גם את הטלפון, לחלופין קח טייק אווי וברח (עם זאת, משלם!) בזמן שמישהו מציע לך סדר יום למילוי (אבל כדי שתקרא מי יושב ליד השולחן השני, איך נתמודד עם הפרטיות?) . אז עדיף רק פיסת נייר ... אבל האם העט בשימוש משותף יעוקר?
בריבוי חומרי חיטוי - מופעל על דוושות, חד פעמי, חופשי, אוטומטי או ידני - הרושם הוא שהוא מכוון יותר מכל לחזית ולא לחומר שבין פרספקס, שלטים, כתובים כרצונו ומסכות רבות: לבן, ירוק, שחור, טריקולור, מעצב, מותאם אישית, עם או בלי שסתום.
זוהי איטליה המחולקת גם לפי גיל: אתה עובר על הכביש המהיר שהקשיש שנוהג לנהוג בפנדה שלו בקפדנות עם מסכה (גם אם הוא לבד בתא הטייס) ועובר ל"מובידה "של הערב של אלה שלא אכפת להם מהנגיף.
אבל עד כה התבדחנו: אז יש מציאות.
הלכתי על פונטה וקיו בפירנצה הרפאים והרועשת לאור היום עם חנויותיה הסגורות ושוטטתי ברומא שוממה למחצה שוממה כבר בשעות הערב המוקדמות. איטליה התיירותית היא זו שנמצאת הכי קשה במשבר, עצובה ומודאגת, עם מפעילים שחוששים שעדיין לא הבנו - בראשם - עד כמה הקול הזה ישקול על העושר הנמוך יותר של כולם ולא רק עבור הבוטיקים הנטושים של אופנה גבוהה, אבל גם לכל אותם חנויות שנפתחו מחדש, אך לא נוקשות מסמר.
אם אתה חוצה נתיבים עם מישהו שסבל מנגיף - בדרך כלל חסר תסמינים או עם תסמינים קלים מאוד - המדיניות של חוסר יעילות, של טמפונים שאבדו או שלא נעשה, של פעמים שנזרקו ללא פרוטוקול רציני שמתייחס לכולם, היא קבועה.
בעוד שקשת ה"הכל יהיה בסדר "צהובה בכל מקום, ספקות לגבי עתידה הכלכלי של מדינה המתפצלת בין" מובטחת "ובין לא מובטחת מתרבה.
יש קנאה לעובדי ציבור עם משכורת בטוחה לעומת מובטלים, עובדים עצמאיים ומספרי מע"מ רבים שחייבים כבר להתכונן לשלם IMU ומסים שונים מבלי שאספו דבר: רטנה כללית שאינה מבטיחה שום דבר טוב.
גם מכיוון שמעט כסף הגיע למרות הבטחות רבות (יותר מדי) ונראה את התועלת של "מדינות כלליות" אלה שנראות לעת עתה מעל לכל המופע המיוחד של קונטה אנד סי.