(מסימיליאנו D'Elia) התפטרותו של דראגי היא כמו מקלחת קרה עבור כל הקנצלריות המערביות. רק איטליה, בטירוף הבריא שלה, מצליחה לכפות אישיות כמו מריו Draghi בעת התפטרות. יש לנו דמות חשובה שמכבדים אותה, אבל מעל הכל שמקשיבים לה, כמעט ביראת כבוד, על ידי וושינגטון ובריסל. מבחינתנו, לפוליטיקה העיוורת והסגורה שלנו בתוך המתחם האיטלקי לא אכפת, המטרה היחידה היא הבחירות הפוליטיות הבאות, להעלות על השטח מעשי מלאכות שימושיים ולעתים מטורפים בלבד ורק כדי לכרסם כמה אחוזים של קונצנזוס לפני שהאיטלקים יוכלו סוף סוף. ללכת להצביע. הפעם האיטלקים ילכו להצביע בוודאות, ולו רק בגלל שהזמן הקבוע של בית המחוקקים עומד לפוג.
דרקוני סופרסטאר
ג'ייק סאליבן, היועץ האמריקאי לביטחון לאומי, הודיע על כך ג'ו ביידן הוא עוקב מקרוב אחר המתרחש ברומא ושיש לו כבוד עמוק לראש הממשלה דראגי. הודעות תמיכה הגיעו גם מבריסל אל מריו Draghi והמדיניות שלה. הסוציאל-דמוקרטי פרנס טימרמנס, מספר שתיים של הנציבות, בחרה להשיק מחדש ציוץ מהנשיא ביידן: "דראגי הוא שותף סמכותי בהקשר האירופי והבינלאומי, תרומתו ברגע ההיסטורי הקשה הזה חשובה לאיטליה ולאיחוד האירופי".
רוברטה Metsola, נשיא הפרלמנט, אמר באירופה אנחנו צריכים "יציבות וכי מאחר שאיטליה היא מדינה חברה חשובה ומייסדת, אנו צריכים שהיא תשמור על תפקידה המנהיגותי באיחוד האירופי, במיוחד בזמנים קשים אלה".
Stéphane Séjournéמנהיג חברי הפרלמנט הליברלי והמקורב מאוד לעמנואל מקרון אמר שלא יכולה להיות אלטרנטיבה: "אנו תומכים במאמצים של הצדדים במשפחתנו הפוליטית למצוא פתרון שיאשר מחדש את ממשלת דראגי".
מרקוס פרבר, נציג ה-EPP בוועדת הכלכלה של הפרלמנט האירופי התייחס למשבר הפוליטי באיטליה באופן הבא: "טוב יעשו כל השחקנים הפוליטיים כדי לפתור את המצב הזה מהר ככל האפשר, איטליה עלולה למצוא את עצמה בקרוב בצרות גרועות יותר שעלולות לגרום לעצבים בשווקים".
קיים חשש בבריסל שחוסר יציבות פוליטית תוביל לאי יציבות כלכלית שתכלול את כל גוש האירו, שכבר נאבק בהאטה חדה בתוצר, עלייה באינפלציה ובבעיית האנרגיה המסוכנת ביותר.
דוברו של הנציג העליון ג'וזפ בורל הודה כי "רוסיה גם מנסה לערער את היציבות באיחוד האירופי באמצעות פוליטיקה פנימית".
"שחקנים פנימיים, כולל פוליטיקאים, עשויים להיות חלק מהמאמצים של רוסיה לערער את יציבות האיחוד האירופי באמצעות התקפות היברידיות", לאחר מכן הוסיף פיטר סטאנועם זאת, תוך ציון כי שלו הוא נאום באופן כללי ואינו מתייחס באופן מסוים לאיטליה.
המלחמה ההיברידית של פוטין נועדה ליצור כאוס מתוך כאוס
רק מטורף יעלה בדעתו להילחם בכוח צבאי קונבנציונלי לא-דומיננטי, בניכוי השיא העולמי שהרכיב הארסנל הגרעיני (6257 נבדקו לעומת 5250 אמריקאים). ניתן לאתר את האסטרטגיה והטקטיקה של פוטין לתורתו של ראש הכוחות המזוינים שלו, הגנרל ולרי גרסימוב. היא מתכננת לפגוע ביריב לא רק פיזית אלא גם פסיכולוגית בנקודת התורפה שלו, שבה היא כבר לא מרתיעה כמו, למשל, בתחום הטילים הטכנולוגיים ההיפרסוניים, תוך שימוש במערכות מתפשטות מאוד שילוו, יד ביד, עם פעולה.צבא. אנחנו מדברים על לוחמה היברידית המנוהלת עם התקשורת המודרנית, המציפה את הרשת בתעמולה ו חדשות מזויפות, במטרה לייצר כאוס בתוהו ובוהו.
המתקפה הצבאית על אוקראינה היא אפוא רק חלק אחד מאסטרטגיה ופרויקט עתידי רחב ומקיף יותר.
בפברואר 2013 פרסם הגנרל גרסימוב מאמר בן 2.000 מילים, "הערך של המדע הוא בראיית הנולד", שם הסביר את הטקטיקות שפותחו מאז ימי ברית המועצות, ערבב אותן עם חשיבה צבאית אסטרטגית על לוחמה טוטאלית, והציג תיאוריה חדשה של לוחמה מודרנית, כלומר גַרזֶן הפלוגות של האויב, במקום לתקוף אותו חזיתית. הוא כתב: "'כללי המלחמה' השתנו. תפקידם של אמצעים לא צבאיים להשגת יעדים פוליטיים ואסטרטגיים גדל ובמקרים רבים גברה על כוחו של כוח הנשק ביעילותם. כל זאת משלימים באמצעים צבאיים בעלי אופי נסתר".
התפיסה המהפכנית והמודרנית של מלחמהאליטה הצבא הרוסי מדווח בצורה מופתית בדו"ח "כאוס כאסטרטגיה. ההימור ה'פרומתיאני' של פוטין" נערך בנובמבר 2018 על ידי Cepa - מרכז למדיניות האירופית -,un חושב טנק מבוסס בוושינגטון ועוסק במערב אירופה ורוסיה.
התזה הכלולה בדו"ח טוענת כי "אני מנהיגי מוסקבה רואים את עצמם כחלק מתחרות עולמית גדולה על כוח שבה הם מתמודדים עם ארצות הברית ואירופה. כדי לפצות על הירידה הפנימית בטווח הארוך, הקרמלין מנסה לקחת סיכונים בינלאומיים כדי לאזן את חולשתו היחסית מול עוצמתו היחסית של המערב. הקרמלין מנסה לפצות על היחלשותו בבית על ידי השקת עצמו לאסטרטגיה תחרותית שבה ינצח הצד שיתמודד בצורה הטובה ביותר עם ההפרעה..
המטרה של פוטין היא להביא לידי ביטוי את החלוקה בין ארה"ב לאיחוד האירופי על ידי ניסיון לאשר, כמו כן, את חוסר ההתאמה והגיל של ארגונים כמו האו"ם ונאט"ו. באופן פרדוקסלי, הקרמלין השיג, לעת עתה, את ההשפעה ההפוכה: הייתה אחידות יוצאת דופן של כוונות לסייע לאוקראינה עם הגידול כתוצאה מכך של מדינות אירופה בהוצאות שיוקצו להגנה. גרמניה לבדה הקצתה מאה מיליארד יורו עבור חימוש חדש. איטליה, לעומת זאת, תביא את התקציב שיוקצה לביטחון לשני אחוזים מהתמ"ג, ובכך תבטיח את ההתחייבויות שביקשו ארה"ב ונאט"ו. הפלישה לאוקראינה אילצה את המערב להטיל סנקציות חדשות וכבדות על מוסקבה שמטרתן לפגוע הן בכלכלה והן בנציגיה המובילים בתחום הפוליטי והיזמי (אוליגרכים). סנקציות אלו, לעומת זאת, הדגישו את המגבלות שלנו בתחום האנרגיה, שבו חלק גדול מאירופה עדיין תלוי כמעט לחלוטין במשאבים הרוסיים. איטליה החלה לגוון את אספקת האנרגיה, והכריזה על עצמאות מהגז הרוסי רק בסוף 2024. ואז ישנה שאלת החיטה האוקראינית, עשרות טונות מהחיטה היקרה עדיין חסומות על ידי הרוסים בנמלים שנכבשו, ובכך גוועים ברעב רבים. מדינות אפריקה (כ-48), מדינות אסיה ומדינות המזרח התיכון, עם השלכות ברורות לגבי הגידול הבלתי מבוקר בזרימת ההגירה לעבר היבשת העתיקה, איטליה בראשה. עוד נשק שפוטין משתמש בו כדי לסחוט את המערב.