בין פנסיה, משכורות, צריכת ביניים, שירותי בריאות, סיוע וכו', מדי שנה רושמת ארצנו הוצאות ציבוריות גבוהות יותר מפי חמישה מה-PNRR; בשנת 2023, הוצאות המדינה יעלו במונחים מוחלטים על אלף מיליארד יורו, אך בניגוד ל-PNRR - שבין 2021 לאמצע 2026 יאפשר לנו להשקיע קצת יותר מ-194 מיליארד - אין אותה תשומת לב של פוליטיקאים וציבור. דעה על אופן הוצאת המשאבים הציבוריים הללו.
למעשה, אם יש להשקיע את כספי ה-PNRR בעבודות, תשתיות, סיוע ושירותים שיושלמו תוך שנתיים וחצי (בנוסף לכך, האיחוד האירופי גם דורש מאיתנו לבצע 66 רפורמות), בסך הכל משאבים כלכליים גדולים פי חמישה מוקצים מדי שנה לסעיפים הבודדים המרכיבים את ההוצאה הציבורית, אשר עם זאת, לא ניתנת להם אותה תשומת לב. בזו בעלת אופי עכשווי, למשל, יש לרוב בזבוז, פזרנות וחוסר יעילות שאיש אינו מסוגל למגר; המדיניות של ההוצאות ביקורת שבוצעו בעשר השנים האחרונות, למעשה, היו כישלון אותנטי.
בקיצור, סטנדרטים כפולים שבין היתר לא מאפשרים לנו להוריד מיסים בצורה מבנית. למעשה, אם היינו מכילים יותר את ההוצאה הציבורית, היה צורך בפחות הכנסות כדי לשמור על איזון חשבונות המדינה, עם הטבות כלכליות אדירות לכיסם של משלמי המסים האיטלקיים.
כך אומר משרד המחקר CGIA.
בין 2022 ל-2024, במונחים אבסולוטיים, ההוצאה הציבורית האיטלקית עומדת באופן קבוע על קצת יותר מאלף מיליארד יורו. המרכיב החשוב ביותר הוא הרכיב השוטף (המורכב מתשלום פנסיה, שכר עובדי ציבור, שירותי בריאות וכדומה), המשפיע, בניכוי ריבית על החוב, בכ-90 אחוז מסך ההוצאות. הסעיף היקר ביותר מיוחס לפנסיות ש"עלו" לנו 317,5 מיליארד יורו. לאחר מכן, הוצאה המיוחסת לכוח אדם עם 188,7 מיליארד, צריכת ביניים עם 170,8 מיליארד, שירותי בריאות עם 134,7 מיליארד ואמצעי סיוע והבטחת הכנסה עם 106,5 מיליארד. השנה עלות החזר החוב מסתכמת ב-78,4 מיליארד יורו.
הירשם לניוזלטר שלנו!