מאת פאולו ג'ורדני
הדרמה של בני הערובה הישראלים, האסון ההומניטרי א עַזָה, בקיצור נהר האלימות שזורם פנימה ארץ הקודש הוא מסתיר בצורה גרועה מציאות גלויה לכל מי שמתבונן במצב, ללא דעות קדומות פוליטיות או דתיות. מה שהופך את המלחמה הזו לחסרת תקווה ומייאשת היא העובדה לאף אחד מהצדדים לסכסוך אין יעדים אסטרטגיים ברי השגה: חמאס הוא אפילו לא יכול לדמיין את מחיקת המדינה היהודית (זה יהיה בלתי אפשרי מבחינה צבאית ופוליטית) ו ישראל יש לה רק תפיסה "טקטית" של ביטחון משלה (מגיב מכה אחר מכה ובחומרה מירבית, למרות הידיעה שחמאס ישרוד אפילו את ההרס המוחלט של עזה).
האלימות הפכה למעגל בלתי פוסק, עם התקפות ופעולות תגמול שמעודדות שנאה הדדית. בני הערובה והאזרחים הישראלים של עזה ("אחד כלא באוויר הפתוח", כפי שהוא הגדיר זאת משמר זכויות אדם) הם הקורבנות התמימים שנלכדו במערבולת הזו. הם חיים במצב של פחד וחוסר ודאות מתמידים, חשופים לזוועות של מלחמה ללא מוצא.
מעולם לא היה צורך לבנות אם לא "שלום" (עשורים של דם מקשים על השקט האמיתי) לפחות "ברית" המאפשרת לשתי מדינות להתקיים במקביל. לא מחבלי חמאס ולא הקיצוניים שבקולותיהם תלויה שרידותה של ממשלת נתניהו לא רוצים בכך. רק לקהילה הבינלאומית, ולמעשה למעצמות הגדולות, תהיה הסמכות והכוח הדרושים לכפות הפסקת אש, לפרק מנשקם קבוצות טרור, לבנות (במאמץ) הסכם חיים משותפים.
למרבה הצער, יותר משלושים שנה לאחר תום המלחמה הקרה, העולם לא מצא סדר חדש, להיפך הוא נקלע לאי סדר. התקווה היחידה, אפילו לארץ הקודש, היא שהיא תחזור לעצמה דיאלוג בין ארה"ב לסין (מתוכננת פסגה בין ביידן לשי, שהמשקיפים נותנים לה חשיבות רבה בצדק) ושזיקי הדיפלומטיה בין מוסקבה לוושינגטון מתרחבים כדי לשים קץ למלחמה באוקראינה.
במהלך פתיחת הוועידה ההומניטרית על עזה בפריז, נשיא צרפת עמנואל קו עלי הדגיש את חשיבות ההגנה על אזרחים והתעקש כי 33 ימים לאחר תחילת הסכסוך עם התקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, הפסקת אש חייבת להתאפשר. על הנייר כל חמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה) בעד א "הסכם" על שתי המדינות: זו הפרספקטיבה האסטרטגית היחידה שיכולה לתת ביטחון לישראל ומולדת אמיתית לפלסטינים.
הירשם לניוזלטר שלנו!