ההתאוששות הכלכלית של ארצנו קשורה בוודאות ל -211 מיליארד יורו שהאיחוד האירופי העמיד לרשות קרן ההבראה. משאבים חשובים מאוד שנקרא להשקיע עד שנת 2026, גם אם, מדגיש את משרד לימודי CGIA, אסור לנו לשכוח שבכל שנה, בניכוי ריבית על החוב, ההוצאה הציבורית האיטלקית היא בסביבות 900 מיליארד יורו: כמעט 700 יותר מ את המשאבים שנצטרך להוציא בעוד 6 שנים בקרן ההחלמה.

הוצאה, הציבורית, שעבור למעלה מ 91 אחוז היא שוטפת ומשמשת להסדרת שכר עובדי הציבור, כדי לאפשר צריכת הרכב הציבורי ולתשלום הטבות סוציאליות.

כעת, הפקדת כל ציפיות הצמיחה שלנו ל"הצלחה "של תוכנית ההחלמה היא דבר נכון ונחוץ ביותר, אולם לא פחות חשוב מכך שהממשלה הבאה תגביר את תשומת לבה כיצד להשתמש ב -900 מיליארד יורו ונכסים אלה מדי שנה, במידה רבה יותר ממה שנעשה עד כה, מערכת ניטור זהירה ונבונה יותר.

• טעויות התחזיות בתוצר: איטליה נותרה מאחור באיחוד האירופי

בנוסף לכך שההוצאות הציבוריות משופעות לעתים קרובות בבזבוזים ובזבוזים, לאיטליה יש שיא אירופי עצוב: אנו מתקשים מאוד לפתח תחזיות צמיחה כלכליות מהימנות. בדו"ח השנתי האחרון של המועצה הפיסקלית האירופית (גוף מייעץ בלתי תלוי של הנציבות האירופית), שפורסם באוקטובר 2020 (דו"ח שנתי רביעי), ניתוח ההבדלים בין צמיחת התוצר בפועל לבין התחזיות שהוצגו ביציבות ובהתכנסות במהלך תקופת 2013-2019.

בהשוואה למדינות אזור האירו, איטליה מציגה את התוצאה הקריטית ביותר: תחזיות הצמיחה התבררו כגדולות בכל 7 השנים שנבדקו (2013-2019). אחרי איטליה, יש 5 מדינות שהעריכו את התחזיות הגבוהות ביותר מזה 5 שנים מתוך 7. הן: בלגיה, ספרד, צרפת, לטביה וסלובקיה.

התוצאה של איטליה היא קריטית גם מבחינת טעות התחזית הממוצעת; בדרגה שלילית זו אנו שניים בלבד בסלובניה, עם טעות אומדן שנתית ממוצעת השווה ל -1,3 אחוז מהתוצר הנומינלי; פער זה מתורגם להשפעה על תקציב הממשלות הציבוריות של למעלה מ- 0,5 אחוז מהתוצר לשנה (בתוך 7 שנים בסביבות 60 מיליארד יורו על תקציב הרשות הפלסטינית שלנו). 

בהקשר זה אנו מצביעים על חוסר עקביות חזק שהתגלה בשבועות האחרונים. חודש בלבד לאחר אישור הצעת החוק לתקציב של 2021 מיליארד אירו לשנת 40, הצביע הפרלמנט בשבוע שעבר על שינוי תקציבי בסך 32 מיליארד אירו. מכיוון שכמעט ולא קרה שום דבר חדש בהשוואה לחודשים קודמים, מדוע לא הוחלט לצפות לסטייה זו בחוק החשוב ביותר שמאושר מדי שנה? במקרה, האם החלטה זו לבחון את ההוצאות הציבוריות היא תוצאה של מצב חוסר הוודאות בו חווה ממשלת קונט ביס בחזית הכלכלית?

• תוכנית הבראה: השקעות רבות, אך עם רווחיות נמוכה

בטיוטה של ​​"תוכנית ההחלמה והחוסן הלאומית" (תוכנית ההחלמה שלנו), שאושרה על ידי מועצת השרים ב -12 בינואר האחרון, ברור כי מתוך 210,9 מיליארד יורו שהאיחוד האירופי יעמיד לרשות מדינתנו עם ההחלמה קרן, 65,7 מיליארד יושקעו על "פרויקטים קיימים", או שתוכננו כבר, ואילו 145,2 מיליארד הנותרים ילכו למימון "פרויקטים חדשים". לכן, בשנת 2026, צמיחת התוצר, השנה בה תסתיים פעולתה של התוכנית, צריכה להיות גבוהה ב -3 נקודות אחוז מהתרחיש שיתרחש ללא השפעה של השקעות נוספות.

המשמעות היא שכנגד 145,2 מיליארד השקעות הוניות, בסוף התוכנית תהיה לנו עלייה בתוצר של קצת פחות מ -60 מיליארד אירו. נתונים אלה, על פי הודאת הממשלה עצמה, אומרים לנו שהרווחיות של משרות אלה תהיה נמוכה מאוד. במילים אחרות, בשנת 2026 היינו מוציאים יותר מכפול ממה שאנחנו "מקבלים בחזרה" מהקמת העבודות הציבוריות הללו. כנראה, כי לאיכות ההתערבויות שאנחנו הולכים ליישם תהיה השפעה כלכלית וחברתית נמוכה מאוד. אם גם במקרה זה יאושר הספציפיות של המנהלים האיטלקים הקודמים בהערכת יתר של הצמיחה, בשנת 2026 המציאות תהיה מרתיעה אף יותר מכפי שצפוי בתוכנית.

• משאבי האיחוד האירופי נמצאים בסיכון

המסקנה שתיארה זה עתה משרד המחקר של CGIA - השקעות רבות, אך רווחיות מועטה - היא, כמובן, רק השערה, בהתחשב בכך שבתוכנית "התאוששות לאומית להתאוששות", שאושרה ב 12 בינואר האחרון, לא מדווחים עליהם בפירוט. ההתערבויות שיבוצעו עם 145,2 מיליארד יורו אלה. התוכנית, למעשה, עדיין נראית מאוד "מעושנת": נכון להיום, היא מורכבת מרשימת קווי התערבות גנריים אליהם נוספו נתונים. אך, כנדרש בהנחיות האחרונות, בריסל קבעה כי משאבים אלה יועברו רק אם נבצע את הרפורמות (צדק, מיסוי, תחרות וכו ') ואם עבור כל עבודה מתוכננת נפרט בדיוק רב מי עושה מה, איך זה עושה את זה, כמה זמן וכמה יעלה להכין את זה. ללא ממשלה האחראית באופן מלא ורק שלושה חודשים לאחר המועד האחרון למסירת התוכנית, לא יהיה קל להחזיר את המשאבים הללו הביתה.

אנו מוציאים כמעט 700 מיליארד יותר מקרן ההבראה מדי שנה