(מאת ג'ון בלקיי) פניו המצערים של מושל מחוז לומברדיה, אב. פונטנה מדברת כרכים על מצב המגיפה באותו חלק של צפון איטליה.
הנתונים שהם היו רוצים לקרוא הם אחרים. סימן לירידה במגיפה ומקרי מוות התבטאו היטב ביומיים האחרונים. מישהו דיבר על האור בקצה המנהרה אבל נראה שהאור הזה כבה פתאום היום. הסטטיסטיקות של ימינו, למעשה, אינן נותרות שום מוצא ומנהיגי אזור לומברדיה, גם בימינו, נאלצו להתמודד עם עלייה בזיהומים ועם המספר הכולל של מקרי מוות שעל השטח הלאומי הוא השלישי בסדר גודל מאז תחילת דרכה. מצב חירום: 712 אזרחים שנלקחו על ידי האויב הבלתי נראה. 712 משפחות נוספות שנכרעו מהמגיפה והושארו לבדן בדרמה היומית שלהן תוך כדי אבלות על אשה, בעל, בן, ומשאירות בצד תוכניות, ציפיות וחלומות שלא יתגשמו עוד. למעשה, יש הרבה דיבורים על כלכלה אבל עולם המידע הציני מזניח אלפי גברים ונשים שאינם רוחות רפאים אך הם קורבנות אמיתיים של אירוע קטסטרופלי שפגע באיטליה שלנו ולפני כמה חודשים אפילו לא ניתן היה להעלות על הדעת.
לא היינו מוכנים למלחמה עם סוג זה של אויב, עד כדי כך שלקח קצת זמן להבין שהפנדמיה הזו הייתה סוללת את איטליה בעוד מספר חודשים.
לפתע הוחלט על אסטרטגיית פעולה, הכי מתקבלת על הדעת, המבוססת גם על הדוגמא של סין וכך איטליה נכנסה למצב שינה ב -10 במרץ ועל פי מה שאמרו לנו, גם בגלל השבועיים של דגירה של הנגיף, היה מספיק ארבעה-עשר או חמישה-עשר יום כדי לראות את התוצאות ההפוכות הראשונות בפרבולה עולה שבימים אלה נראה כי לעולם לא תיפסק.
עם זאת, עלינו לקחת בחשבון כי האיטלקי הממוצע לוקח בחשבון תקנות וחוקים של המדינה כאילו הם מופנים לאחרים ולא לעצמו. ומסיבה זו, ככל הנראה, ההסגר הכללי האמיתי החל לפחות כעבור שבוע או אולי עשרה ימים אחר כך. כלומר, הזמן הדרוש למעקב אחר תלונות וקנסות המהווה את המערכת האפקטיבית היחידה שגורמת לאיטלקי הממוצע להבין כי אותם איסורים שהוטלו על פי החוק עניינו אותו.
ברגע שנקבע כי היה צורך להישאר בבית וברגע שמסת הצעירים שהאמינו שהם חסינים מפני המחלה הוצאו מחיי הלילה, בהתחשב במאות הארונות שנלקחו על ידי משאיות צבאיות מדי לילה מהערים שנפגעו, ניתן לומר כי התאמה נאותה להסגר הושגה אולי החל מה- 16 במרץ ואילך. אז כדי לראות את תפנית המשל על ההידבק הלעג ל אוכלוסיית העולם, לפחות באיטליה, יהיה צורך להמתין לתחילת אפריל.
עם זאת, השתקפות מתעוררת באופן ספונטני. אם במקום ההסגר היה מכובד מההתחלה, מדוע הדלקות הולכות וגוברות?
התשובה תהיה די מזעזעת לדעתי. למעשה, אם למרות ההסגר, הזיהומים ממשיכים להתגבר, המשמעות היא שמי שנסגר כעת בבית לקח מזמן את המחלה ורק כעת, עם הופעת הסימפטומים, הם הולכים לטיפול בבתי החולים.
בשלב זה האות יהיה אחר. כלומר, אם אוכלוסיית לומברד ממשיכה לפטר כמעט שלושת אלפים נגועים בכל יום, המשמעות היא שמתחם החולים בכל שטח לומברד אינו בשליטתו לחלוטין, זה לא מה שמצא מהנתונים הסטטיסטיים המתייחסים לשימוש במאגר אך הדבר מציע כי הזיהומים בלומברדיה נוגעים לרוב המוחלט של האוכלוסייה. כלומר, ההדבקה כה נפוצה עד שלא די בהוצאת אנשים מהרחוב או מתחבורה ציבורית כדי לעצור את הזיהום.
הנשאים החולים או האסימפטומטיים הם כה רבים, עד שאפילו נסגרו בין ארבעת קירות הבית, הם לא יכולים למנוע מהנגיף לעצור את מירצו בין האנשים או שהם לא יכולים למנוע את הנגיף להתבטא בקרב אלה שבארבעת הקירות האלה, המחלה. היא לקחה את זה איתה.
לסיכום, כמעט חמשת אלפים הנדבקים מדי יום יותר מהיום יכולים לייצג את קצה הקרחון, כלומר הם יכולים להסתיר אוכלוסיה נגועה בשלמותה.
והנה, למרבה הצער, ההיסטוריה תביא את פסק הדין שלה אחרי שנים, אך סביר להניח שכולם, באמת כולם, לקחו את הבעיה בקלילות החל מהזינגריטי שהפגין ביטחון ושלווה, שמיהרו להזכיר לאנשים שפעת עונתית רגילה גורמת ליותר קורבנות של נגיף Coronavirus וכי כיום, דווקא בגלל השטחיות הזו, נמצא ברשימת החולים.
אנו מקווים שבמקום זאת יש לייחס את הגורם לזיהומים הרבים שביומיום לרשלנותם של האיטלקים בכיבוד האיסורים שהטיל החוק. אם זה היה המצב, היינו צריכים לראות תוצאות כלפי מטה מאז הימים הראשונים של אפריל. אבל נותרו רק חמישה ימים עד תחילת אפריל. אם מגמת הירידה לא תופיע, באמת יהיה צורך להרים את הידיים, אולי לגן עדן, כדי להתחיל לעשות את מה שאוכלוסיית העולם כבר לא יודעת לעשות: להתפלל.