(ג'ון blackeye) התרגשנו לשמוע את דבריו של ראש הממשלה האנגלי בוריס ג'ונסון מכיוון שלפחות מבחינתי, מעולם לא שמענו על "חסינות לעדר".
לאחר מכן, בהעמקת המושג, הובן כי חסינות העדר היא אחת מקווי הפעולה שצריך לנהוג במקרה של מגיפה עולמית והיא שווה לאמירה כי אל מול הגידול בזיהומים, החולים והמנוחים, יש להישאר כמעט חסרי אונים, ומשאירים אזרחים לבדם במלחמה נגד הנגיף. מי שבסופו של המאבק נותר עומד, כלומר חי ומרפא, מייצג את החלק של האוכלוסייה הבריאה, זו המחוסנת, שבבריטניה מגדירה עצמה כצאן. לאחרים, אבוי, לא היה מגיע לחיות. אולם חבל, שלתיאוריה זו יש צד אפל מאוד, כלומר יש להשאיר חלק טוב מהאוכלוסייה לגורלה. אם אתה חזק, ישרוד, אם אתה חלש, זו הייתה אשמתך ואתה מת.
ולחשוב שאנחנו באיטליה לווינו גם את שם משרד הבריאות או הבריאות מבריטניה, והמירנו אותו לאנגלית משרד הרווחה. כמובן שאם הבריטים מגנים על בריאות האזרחים אז עדיף לחזור למשרד הבריאות האיטלקי.
בעיקרון, בוריס ג'ונסון הזהיר מעט את הבריטים באמצעות פרפרזה על סגנון אמירה רומי, כלומר: "שתורו לנזירה"לסיכום, אל תכעס על מי שצריך לסבול מהזיהום.
עם הצהרה זו, רמז ראש ממשלת בריטניה כי המדיניות מעבר לים - בשונה ממה שקרה באיטליה ובאזורים אחרים בעולם בהם טופלו החולים - אינה כדי להילחם במגפה בהתערבויות בריאותיות מאסיביות אלא להמתין שהכל יעבור מעצמו, עם חסכון גדול לקופת המדינה ופחות מאמצים מבחינת גיוס כללי.
בתי חולים, רופאים ואחיות היו צריכים, בהיגיון לא מאוד ברור, לחכות שהנגיף יקצור את קורבנותיו ואז לחשב, בסוף המגיפה, כמה נשארו "חסינים" (בעדר) וכמה הלכו לטובה חיים.
הדברים לא הלכו ככה בדיוק מכיוון שכשאנשים התחילו לחוות את הסימפטומים הנגרמים כתוצאה מנגיף הנגיף, הם הגיעו לבית החולים הקרוב או שאתה רוצה, או שאתה לא רוצה, אפילו בריטניה מצאה את עצמה עם הנתיבים הסתומים של חולה לאינטובציה ועם התלונה של רופאים ואחיות העוסקים במשמרות חסרות מנוחה.
רצונו של ראש הממשלה, לאפשר לווירוס הקורונובר לעבור באי ללא התנגדות, לא פעל.
אז תיאוריית החסינות בעדר עברה ישר לדף השני, אחר כך לשלישי ואז לרביעי.
אולם כעת וירוס הקורון פגע במלוא ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, שאמר שהוא חיובי.
ובנקודה זו על הקהילה הבינלאומית כולה לעלות באותה עקביות רבה שמנהיג הברקסיט ביצע בחרב שלופה. קוהרנטיות במילים וקוהרנטיות בעובדות. הוא רצה חסינות לעדר, עכשיו אתה מסרב לטיפול. רק בדרך זו נבין שהאיש הזה לא היה טיפש אלא איש דיבור.