מכה אמיתית. תנופת האינפלציה גרמה גם לשערוך חזק של פיצויי הפיטורים (TFR) [TFR הינו רכיב תגמול נדחה אשר ישולם לעובד עם סיום יחסי העבודה, ללא קשר לסוג המשיכה, ואשר מצטבר מדי חודש. מדובר בפיצויים שתשלומו נדחה במועד סיום יחסי העבודה, אלא אם קיימים חריגים הקבועים בחוק ובתקנות חוזיות אשר עונים אף הם לכללים מדויקים למיסוי.] מה שעלול לעלות לעסקים קטנים בממוצע 1.500 יורו יותר לעובד השנה, מה שיגרום לעלות נוספת לעסקים אלה עם פחות מ-50 עובדים המוערכת, באופן שמרני, ב-6 מיליארד יורו לפחות.
החישובים בוצעו על ידי משרד המחקר CGIA, מזכיר כי לעובדים בעסקים קטנים עם פחות מ-50 עובדים יש אפשרות להעביר את פיצויי הפיטורים לקרן פנסיה משלימה.לפי "דוח לשנת 2022" של נציבות הפיקוח על קרנות הפנסיה (COVIP), ישנם 6,7 מיליון עובדים איטלקיים (ציבוריים ופרטיים) רשומים בקרנות פנסיה משלימות. אחוז ההשפעה על סך העובדים שווה ל-37,2 אחוזים], או להשאיר אותו בחברה [אפשרות זו קיימת גם לעובדי חברות עם יותר מ-50 עובדים, בהבדל שאם יחליטו שלא להשקיע את ה-TFR בקרנות פנסיה, הסכום שנצבר לא נשאר בחברה אלא משולם על ידי האחרונה לקרן ספציפית. מנוהל על ידי INPS]. למרות שאין אישור סטטיסטי מדויק, חלק ניכר מהעובדים שעובדים בחברות הקטנות הללו תמיד בחרו בהשערה השנייה. מדי שנה, אפוא, סכום פיצויי הפיטורים שהופרש [למעט החלק שנצבר במהלך השנה, השווה לשכר של כחודש] מוערך מחדש [השערוך השנתי של הסכום שהופרש כ-TFR נוגע גם לסכום ששולם לקרן INPS, אך במקרה האחרון הנטל מוטל על הקרן עצמה], כנדרש בחוק, של 1,5 אחוזים אליהם מתווספים 75 אחוזים מהשינוי באינפלציה שהושג בדצמבר בהשוואה לאותו חודש בשנה הקודמת. בעיבוד נלקח בחשבון כי הסכום המופרש לכל עובד צמוד לתקופת השירות וכי בדצמבר 2022 עלתה האינפלציה ב-11 אחוזים בהשוואה לחודש המקביל ב-2021.
לפיכך, משרד המחקר של CGIA שיער שעובד שנכנס במשך 5 שנים באותה חברה עם פחות מ-50 עובדים, שערוך פיצויי הפיטורים שלו יגרום לעלייה של 2023 יורו בתקציב 593 לעומת מה שהיה הוכר לעובד בשנית בפעולה זו בתקופה שמקבלת העסקתו ועד שנת 2020. אם, לעומת זאת, משך השירות הוא 10 שנים, התוספת הייתה 1.375 יורו, עם 15 שנות ותק, לעומת זאת, התוספת היא 2.003 יורו. לבסוף, אם העובד עבר בדלתות החברה כל יום במשך 20 שנה, העלות הנוספת עבור האחרונה הגיעה ל-2.594 יורו.
אומדן העלות הנוספת
יש לציין שבדרך כלל, לעובדים בעסקים קטנים יש משך שירות קצר יותר מאשר לעמיתים המועסקים בחברות גדולות יותר. אלו האחרונות הן חברות אשר מתוקף תשלום משכורות "כבדות" יותר, נוטות להן מחזור "מודגש" פחות מחברות קטנות יותר. כמו כן, יש להדגיש כי מספר העובדים בחברות קטנות שהעבירו את פיצויי הפיטורים לקרנות הפנסיה מוגבל מאוד. כפי שאמרנו לעיל, הרוב המכריע של 6,5 מיליון העובדים שעובדים בחברות עם פחות מ-50 עובדים "מותיר" אותם בחברה. בהנחה שמי שבחרו שלא להעבירו לקרן פנסיה משלימה הם 4,3 מיליון (כ-66 אחוז מהסך) ובעלי משך שירות ממוצע שאנו מעריכים שהוא 10 שנים, השינוי בשערוך ה-TFR לעומת זאת. הממוצע ששולם לעובד בתקופה שמגייסו לעבודה ועד 2020 היה חיובי ושווה מבחינה זהירה ל-6 מיליארד לפחות. בקיצור, עבור מיליון וחצי חברות עם פחות מ-50 עובדים באיטליה, ההתלקחות האינפלציונית הייתה גוררת, במונחים של TFR, מכה אימתנית שהוסיפה להשפעות המיוחסות לעלייה ה"בלתי מושכלת" של שיעורי הריבית שעליהם החליט ה-ECB דחפו חלק גדול ממערכת הייצור של ארצנו לקושי.
השארתו בבית היא יתרון ליזמים
עם זאת, כדאי לציין שפיצויי פיטורים הם סוג של שכר נדחה; אם העובד יחליט "להשאיר" אותו בחברה, גם ההשלכות הכספיות יכולות להיות שליליות, כפי שקרה השנה. עם זאת, עדיין רצוי לחברה שהעובד יעמוד בהחלטה זו. למעשה, כדי להתמודד עם חוסר הנזילות שאפיין מאז ומתמיד את חיי היום-יום של המציאויות הללו, יש חשיבות למשאבים נוספים, גם אם הם לא "של אחד". כסף אשר עם זאת יש ליזם ב"הלוואה" ועליו לשלם לפחות בחלקו לעובדו כאשר האחרון מבקש זאת במהלך תקופת העבודה או כולו בתום יחסי העבודה.
העסקים הקטנים בדרום הם הנענשים ביותר
אין לנו נתונים זמינים המתייחסים למספר העובדים המועסקים בחברות עם פחות מ-50 עובדים שהחליטו להעביר את ה-TFR שלהם לקרנות פנסיה, ברמה טריטוריאלית אנו יכולים לשער שהעסקים "המושפעים" ביותר מבחינה כלכלית משערוך תשלומי פיטורים מעובדיה היו כאלה שנמצאים באזורים שבהם משקלן של חברות קטנות מבחינת עובדים גדול יותר. לכן, המצב הקריטי ביותר היה צריך להשפיע על הדרום ובפרט על Vibo Valentia, שבו ל-91 אחוז מהחברות עם עובדים במחוז יש פחות מ-50 עובדים. אחריה טראפאני (89,3 אחוז), אגריג'נטו (88,7 אחוז), נואורו (88,3 אחוז), קמפובסו (86,1 אחוז), פראטו (85,7 אחוז), גרוסטו (85,6. 85,1 אחוז), קוסנזה (84,7 אחוז), אימפריה (84,3 אחוזים). ) וברלטה-אנדריה-טראני (XNUMX אחוז).
לעומק: כמה הערות טכניות על TFR
עם סיום יחסי העבודה עומדת לעובד הזכות לפיצויי פיטורים. טיפול זה מתאים לסכום ההפרשות השנתיות לפי שכרו ברוטו. בפרט, מכסת TFR השנתית שווה ל-6,91% משכרו השנתי ברוטו (שכר ברוטו חלקי 13,5 בניכוי התרומה הנוספת השווה ל-0,5% מהשכר עצמו).
העובד יכול להחליט להשאיר את פיצויי הפיטורים בחברה, או להורות למעסיקו להעבירם לקרן פנסיה משלימה. פיצויי הפיטורים שנותרו בחברה מופרשים בקרן מיוחדת על ידי חברות עם פחות מ-50 עובדים ומשלמים לקופת האוצר של INPS על ידי חברות עם למעלה מ-50 עובדים.
פיצויי הפיטורים שאינם מיועדים להפרשה לפנסיה משלימה, בין אם הם נשארים בחברה ובין אם הם מוזרמים לקופת האוצר של INPS, מוערכים מחדש מדי שנה על מנת לשמר את ערכו מפני אינפלציה.
במקרה של חברות עם לפחות 50 עובדים, נטל השערוך נותר מוטל על קופת האוצר של INPS, כאשר עבור אלה שמתחתיו נטל השערוך מוטל על הבעלים.
השערוך השנתי של ה-TFR מתבצע באמצעות החלה על הסכום שהופרש (ללא החלק שנצבר במהלך השנה), שיעור המורכב מ-1,5% בסכום קבוע ו-75% מהעלייה באינפלציה בהשוואה ל-. חודש דצמבר של השנה האחרונה.
עבור שנת 2022 שיעור השערוך היה גבוה במיוחד, שווה ל-9,974576%, הנובע מסכום הריבית הקבועה של 1,5% ו-75% מהשינוי באינפלציה השווה ל-11%. כתוצאה מכך, בשנת 2022, בחברות עם פחות מ-50 עובדים נרשמה עלייה ניכרת במשקל השערוך של פיצויי הפיטורים שהעובדים בחרו שלא להפריש לקרנות הפנסיה.