מעניין מאוד לתוכן ולניתוח שנעשה, המאמר של הגנרל פסקואלה פרזיוזה, לשעבר רמטכ"ל חיל האוויר עד 2016, הוצא על ידי Formiche.net.
(מאת Pasquale Preziosa) במאמר מאת הניקיי אסיה סקירה (הירויוקי אקיטה) החששות מיפן ומדרום קוריאה בקשותיו העקשניות של הנשיא הופיעו ב- 4 בפברואר דונלד טראמפ לקחת פיקוד על סך כל ההוצאות שהוצאות ארה"ב להגנת מדינותיהן, לא רק על הצבת הכוחות, אלא גם על תחזוקת המטריה הגרעינית.
שתי המדינות כבר משלמות תרומות גבוהות לארצות הברית, 75-80% מההוצאות שנגרמו ליפן ו -40% מדרום קוריאה, טוקיו בשנת 2019 כבר החזירה 4 מיליארד דולר בוושינגטון ומאמינה כי תוספת הגידול בהחזרים, שיכול לכלול גם את שכרם של אנשי ארה"ב, עלול להיתפס על ידי המדינה כשירות ביטחון שנעשה על ידי שכירי חרב, ולא בין בעלות ברית, או הפרטה של מגזר הביטחון בדומה לשירותים שמציעה חברת Blackwater של אריק פרינס. בנוסף, הבקשה האמריקאית הנוספת לשלם גם עבור מטריית ההגנה הגרעינית מותירה את שתי המדינות מבוכה.
ארצות הברית מצידה אומרת כי שמירה על מערכת פיקוח ומוכנות של כוחות להפעלת הרתעה גרעינית היא יקרה עבור אזרחי אמריקה.
כל בקשות ארה"ב דוחפות גם את דעת הקהל הקוריאנית לעבר הרעיון שלסיאול תהיה ארסנל גרעיני משלה (סקר גאלופ קוריאה: 60% מהאוכלוסייה). ארה"ב נתפסת כיום, הן ביפן והן בדרום קוריאה, כ"סוחטת "את המשאבים הכספיים של מדינות בעלות הברית. באירופה טרם נערך סקר על תפיסת הבקשות האמריקניות שהוגשו למדינות השייכות לנאט"ו. זה האחרון יכול להיות מבשר של סיכונים פוטנציאליים לבריתות ולביטחון העולמי: ניתן לעודד מדינות רבות לחשוב מחדש על יחסיהן עם וושינגטון.
יתר על כן, שיתוף בעלויות היפותטי צריך להיות תואם גם לחלוקת ידע על יכולות גרעיניות ומערכות פיקוד ובקרה. זה נראה כרגע מרוחק מאוד, אכן בלתי אפשרי בגלל בעיות הקשורות לביטחון הלאומי של ארה"ב. במילים אחרות, צודק כי עלויות ההרתעה לא כולן נופלות על ארצות הברית, אך נכון גם שתעשיות מדינות בודדות חייבות להשתתף בעדכוני היכולות הטכנולוגיות הצבאיות, תוך שיתוף מערכות פיקוד ובקרה על ידי של בעלות ברית.
עם זאת, במעלה הזרם תהיה בעיה גדולה נוספת שעדיין לא נפתרה, והיא כיצד לחלק את רמות ההרתעה עבור ארצות הברית ואת אלה המוקדשים למדינות בעלות הברית. אם בעלות בריתה של ארצות הברית מציידות את עצמן בנשק גרעיני, משטר אי ההפצה היה נידון בשקיעה, בדיוק כשנעשה כל מאמץ הרתעתי כדי למנוע את שאיפותיה של צפון קוריאה ואיראן.
הבעיה של בקשות ארה"ב תישמר בליבו עד נובמבר הבא ותחזור בהתעקשות רבה יותר לאחר הבחירות הבאות לנשיאות, לא רק עבור שתי מדינות אסיה, אלא גם עבור נאט"ו, שם הבקשה ל -2% מהתמ"ג של המדינה היחידה תקפה. עבור הוצאות ביטחון, עם תשובות דו משמעיות ובלתי ניתנות לפענוח מכמה ממדינות אירופה. סחורה של בריתות יכולה להוביל למיקור חוץ של המלחמה השנייה מייקל סנדל ("הכל גם מוכר כבוד", ראיון עם קוריירה דלה סרה a מאסימו גגי), "משנה מנגנוני קבלת החלטות דמוקרטיים, משחיתים את האזרחות ואת עקרון האחריות הפוליטית".
הנשיא הצרפתי עמנואל קו עלי כמה ימים לאחר ביקורו של טראמפ באסיה, אולי בעקבות מה שקרה, הוא אמר שהוא היה רוצה שאירופה תהיה "כוח גרעיני" וכי האירופאים כבר לא יהיו צופים במירוץ חימוש חדש שישפיע גם על השטח האיחוד האירופי.
הסכם ה- INF כבר דלג, וההנחות הדיפלומטיות להארכתו האפשרית והמתאימה אינן מורגשות להסכם המכונה "התחלה חדשה" שיסיים את השפעותיו ב -5 בפברואר. עם חלוף הזמן, הביטחון העולמי יהיה בסיכון רב. הנשיא מקרון מתריע על האפשרות לתחרות צבאית וגרעינית חדשה דומה לזו שכבר נחוותה בשנות ה -XNUMX ומציע את כוחו הגרעיני, גם אם צנוע, לשירות אירופה, במסגרת בניית עמוד ההגנה האירופי, ב סינרגיה עם ארצות הברית. ליוזמה היתרון בכך שהיא מסוגלת לשחרר את אירופה מהמריבות עם ארה"ב של מי משלם ועל מה, אך מתנגשת עם חוסר האמון שעדיין לא רדום בין מדינות אירופה, אויב האמון ההדדי הנחוץ כעת לבניית ריבונות אירופית פדרלית ומשותף.
המירוץ החדש לשיקום גרעיני יקל על ידי השגת יכולות טכנולוגיות היפראסוניות חדשות על ידי סין ורוסיה, מה שהפך את כל מערכת האנטי-טילים האמריקנית לבלתי מספקת, ובאופן אפקטיבי את מערכת ההרתעה האמריקאית המבוססת על מערכת האנטי-טילים והכוחות הקונבנציונליים. . בשנת 2004, ארצות הברית בחרה בבחירת תחום, שכעת הוכח כלא רואים עין, תחת מימון מחקרים טכנולוגיים בנושא היפרסוני לטובת מחקר חלל. לרוע המזל, ההצעה הצרפתית לא תהיה כרגע בעלת משקל לאיזון מחדש של ביטחון גלובלי, מכיוון ששלוש מאות ראשי הנפץ הגרעיניים הזמינים חסרים את היכולת הטכנולוגית החדשה הקשורה להיפרסוני.
עם זאת, לעומת זאת, היוזמה עשויה לפתוח את האפשרות להיות מסוגל לשתף את התפתחות, בקנה מידה אירופי, של היכולות ההיפרסוניות החדשות עם הקמת הבסיס התעשייתי הראשוני של ההגנה האירופית, אשר יוכל להתפתח רק על מוצרים טכנולוגיים חדשים. יתר על כן, אין מרווחים כספיים חיוביים שמדינות אירופה הבודדות יוכלו לממן פרויקטים טכנולוגיים גדולים בקנה מידה לאומי, לצורך התאמות הכרחיות והדחופות הנדרשות במסגרת האסטרטגית.
המנוף הכספי, לתכנון הצבאי האירופי החדש בסינרגיה עם נאט"ו, נמצא בידי האיחוד האירופי, ובכך יחזק גם את היחסים הטרנס-אטלנטיים. האלטרנטיבה עבור אירופה היא להמשיך בדרך הידועה כבר של חוסר רלוונטיות אסטרטגית, ולתרום את התרומה ההכרחית (האירופאית) לחוסר הביטחון העולמי. פעולה אירופאית בתחום ההגנה תעזור למדינות בודדות להתאושש מאנרגיה פוליטית על ידי הימנעות הגירוי האיטי אך הבלתי ניתן להישאר של רעיונות ועקרונות פוליטיים של אירופה הישנה, הקשורים על ידי מריבה חיצונית ופנימית, עם זאת, ללא תכנון וכלכלת גודל עתיד מדינותיהם. בהיעדר החלטות חשובות של האיחוד האירופי, בואו נערוך את עצמנו לוויכוחים אסטרטגיים מתישים וחד משמעיים החל מהבחירות הבאות בנובמבר באמריקה, אולי בשיתוף עם יפן ודרום קוריאה, בכדי לעמוד בפני בקשות השיתוף החדשות של ארצות הברית. .