(מאת Massimiliano D'Elia) פעולות ציבוריות ממשיכות לעשות דה-לגיטימציה לאיגודים המקצועיים הצבאיים אשר, הודות לגזר הדין של בית המשפט לחוקה נ. 120/2018, נולדים לאחר חוות דעת של ראשי אמ"ן וצו ההסכמה של שר הביטחון.
הכל לפי הכללים. הצעת חוק נדונה בוועדת ההגנה של לשכת הנבחרים, להסדרת האיגודים המקצועיים, אשר לוקחת את שמה מהכתבת שלה של M5S, גברת עמנואלה קורדה.
הכל מתרחש בצורה חוקית, לאור השמש ומתוך כוונה נעלה להתאים את הציפיות הלגיטימיות של הצוות עם הכוכבים לאלו שיש לשאר הכוחות המזוינים באירופה מזה זמן. למרות זאת, ישנם כמה קצינים כלליים בכירים בעזרה, או בחופשה, שמתנגדים "בפומבי" לתהליך עידן המעניק יוקרה למדינה שבדם אזרחיה השיגה, בהיסטוריה, "דמוקרטיה", "פלורליזם" ו האפשרות שיוכלו שכל אזרחיה יבטאו זכות עליונה ומוחלטת כמו זו של "דעה". בדיוק "אפשרות" זו חסרה אזרחים במדים הנחשבים "ייחודיים בזכות ומיוחדים", כי עם שבועת הנאמנות לרפובליקה הם משרתים את המדינה שלהם עד כדי הקרבה קיצונית. יש הרבה חיילים ושוטרים שאיבדו את חייהם בשירות לאומה שלהם.
חוסר אמון וחוסר אמון עוטפים את מחשבותיהם של אנשי איגודי עובדים צבאיים כאשר הם הושוו, על ידי קצין צבאי בכיר בסיוע, לרבים "צ'צ'י זאלונה מוכן לתפוס עבודה קבועה".
מילים שכמו חיתוך פוצעות את נשמתם של אלה שהחליטו לעמוד בחזית כדי לעשות היסטוריה, לייסד וליצור את היסודות ה"יציבים" של האיחוד הצבאי שיוריש ליורשו.
אז למה ללעוג צ'קו זלונה, אמן ייחודי מסוגו שהצליח להכניס עשרות מיליוני יורו לקופת הקולנוע והתיאטרון האיטלקי?. עבודה? חבל שהרוח והכללים של האיגוד הצבאי אינם ידועים. ה"איגודים הצבאיים" השונים הם עובדים בשירות שכבר יש להם עבודה, משולמים על ידי המדינה כמשרתי המדינה. לאגודות צבאיות יכולים להצטרף רק צוות בשירות ובעזר. איפה העבודות האלה?
באמת חבל שאנחנו מדברים בפומבי על נושאים שאינם ידועים, או יותר נכון שוללים.
כדי לייצג מדינה כמו איטליה באירופה, דרושה רוח אחרת: דמוקרטית, מכילה, פלורליסטית ובעיקר מכבדת את המוסדות הלאומיים והקהילתיים. התהליך המתמשך הוא כעת בלתי נמנע, כפי שהיה עם כניסת נשים לחיל החימוש.
בראשית של הסינדיקט הצבאי
בית המשפט לחוקה, עם גזר דין מס. 120 משנת 2018, המחדש את האוריינטציה המשפטית הקודמת והמגובשת שלו, הכריז על אי-לגיטימיות חוקתית של סעיף 1475, סעיף 2, של צו חקיקה 15 במרץ 2010, נ. 66 (קוד המערכת הצבאית), שכן הוא קובע כי "אין לצבא להקים איגודים מקצועיים או להצטרף לאיגודים מקצועיים אחרים" במקום לקבוע כי "הצבא רשאי להקים איגודים מקצועיים בתנאים ובמגבלות הקבוע בחוק; הם לא יכולים להצטרף לאיגודים מקצועיים אחרים".
שאלת הלגיטימיות החוקתית הועלתה בשני צווי הפניה נפרדים, בהתאמה על ידי מועצת המדינה (ר"ג מס' 111/2017) והט"ר ונטו (ר"ג מס' 198/2017), המתייחסים לחוזה לכאורה של האמנות הנ"ל. 1475, פסקה 2 של הקוד של המערכת הצבאית, עם אמנות. 117, פסקה ראשונה, לחוקה, עם ציון, כנורמות משולבות, הן של כמה סעיפים של ECHR והן של אמנות. 5 תקופה שלישית, של האמנה החברתית האירופית (CSE) פסקה אחת, תקופה שלישית, של האמנה החברתית האירופית המכירה בזכות ההתאגדות של האיגודים המקצועיים. באופן ספציפי, נזכרו סעיפים 11 ("חופש ההתאספות וההתאגדות") ו-14 ("איסור אפליה") של האמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR), כפי שפורשו לאחרונה במשפטים שניתנו ב-2 באוקטובר 2014 על ידי האיחוד האירופי. בית המשפט לזכויות אדם, סעיף חמישי, מאטלי נגד צרפת ו-Association de Défense des Droits des Militaires (ADefDroMil) נגד צרפת: בקצרה, עם משפט מס'. 120 משנת 2018 בית המשפט:
- הכירו בלגיטימיות של איגודים מקצועיים של אנשי צבא באיגודים מקצועיים;
- דחה את הגדרת התנאים והגבולות של הכרה כזו להוראת חקיקה ספציפית.
- אישרה את הלגיטימיות של סעיף 2 לסעיף 1475 בחלק שבו הוא קבע את האיסור על אנשי צבא להצטרף לאגודות איגודים מקצועיים אחרים, "איסור שממנו נובע הצורך שהאגודות הנדונות יהיו מורכבות מאנשי צבא בלבד. שהם לא יכולים להצטרף לעמותות שונות".