(מאת ג'ון בלקיי) אני לא יודע כמה זה אורתודוקסי להציג את עצמו באופן אינדיבידואלי לעם האיטלקי כדי להסביר מה הולך לעשות, גם אם נשיא מועצת השרים נוכח בטלוויזיה. נשיא ארצות הברית עצמו מציג את עצמו בפני האומה המוקפת בשפע של משתפי פעולה, אך כאן, באיטליה, שם "גיבורי הרגע" הם אלו שבמחלקות בתי החולים ומאחורי קופות בסופרמרקט, מישהו ממשיך למשוך את עצמו תשומת הלב של הקהילה הלאומית להכתיב מונולוגים מונוטוניים לעם שלם.
מול מגיפה שמדגימה השפעה על אוכלוסייתם של עשרה אחוזים מהנדבקים, לפחות אם נעשה הפרופורציה בין ספוגיות שבוצעו לחיוב שנמצא. ראש הממשלה, ג'וזפה קונטה, התייצב בפעם המי יודע כמה על ידי הצגת מספרים סטטיסטיים ותרחישים אבולוציוניים היפותטיים שצריכים לשמר את האוכלוסייה במצב טוב מבחינה סוציו-אקונומית שבה כללי המשחק מכתיבים נגיף קטלני.
זה קורה גם שבמהלך המונולוגים הללו שמרגיעים את נימת הקול של ראש הממשלה אך שאינם תואמים ביטחון אמיתי, בהתחשב בעובדה שהם גם היום בורא כמעט חמש מאות איטלקיםיש הזדמנות לעשות פוליטיקה או להפוך הכל להפגנת בחירות.
ראש הממשלה תקף למעשה באופן ישיר את שני נציגי האופוזיציה הגדולים בפרלמנט, והאשים אותם בתקיפות פוליטיות בכתובתו ובעיוות המציאות. עם זאת נראה שבשמונים השנים האחרונות תפקיד האופוזיציה הפוליטית באיטליה, שאינה מסוגלת לעשות שום דבר אחר, היה בדיוק זה. יכול להיות שראש הממשלה החל להציג מצג שווא בתפקידים או לפרש את שלו כמו זה של מלוכה בלתי מעורערת שלא אוהבת את הביקורות של מתנגדיו.
בכל התיאטרון הזה, עם זאת, בפרק הרביעי שלו, עדיין לא שינה את דרמת המצב באיטליה בפסיק, בהתחשב בעובדה שאחרי חודשים עדיין אין מסכות לאוכלוסייה, גם אירופה הוזכרה כמוסד, מנסה בפעם המי יודע כמה להציע שהכל יתנהל כשורה ושכל מה שקורה נמצא תחת שליטה ותוצאה של חישובים ותוכניות ממשלתיות.
במקום זאת, ההפך ברור. אירופה, חולי הסופנים הגדולים, ממשיכה להפגין את כל תסמיני הפתולוגיה שלה ללא מרפא. הולנד מתנגדת ליורו המבקש על ידי איטליה, צרפת וספרד. גרמניה קוראת לראש ממשלתנו לשכנע אותו להחליט בדעתו להכחשה נוספת כנגד דרישות איטלקיות. נציגים איטלקיים בראש המוסדות האירופאים אינם מוזמנים לפגישות בהן מתקבלות החלטות. מגדל בבל, מול כל כך הרבה בלבול, נראה כמו מקדש הרים שקט וקר.
האיחוד האירופי כולו מראה את עצמו בפני העולם כארגון בחוסר הסכמה שיש לו רק שם האיחוד שכן כל עם, גם במקרי חירום כמו הנוכחי, מצטרף לשורות כדי לשמור על עמדות לאומיות, תוך התעלמות מקריאות העזרה ממי שבאמת צריך להיות מסוגל להסתמך על מערכת שיתוף פעולה.
זה לא מובן, למעשה, ל מה שהאיחוד האירופי צריך. אם הוא לא יכול להתערב להצלתם של מי שברגעים דרמטיים כאלה מבקשים עזרה, לשם מה הוא נועד? יוון תוכל לספק לנו את התשובה אם היא לא הייתה מחויבת להתמודד עם הנגיף מצד אחד וההרס הכלכלי והכספי אליו האיחוד האירופי עצמו הביא אותו.
התשובה צלולה במוחם של כל האיטלקים. למפלצת אנכרוניסטית של בירוקרטיה וזרמי עניין אין עוד סיבה להתקיים ומאמצי ממשלת איטליה להציע שהכל יתנהל כשורה הם חסרי תועלת.
שום דבר לא מסתדר. כולם שמו לב, גם מנהיגי הפוליטיקה וגם האנשים הקשובים, שלא הוסחו מאוד בתקופה זו ממשחקי הכדורגל ותוכניות הכת של יום ראשון אחר הצהריים.
שמענו את המינוח הזה על שפתיהם של רופאים רבים בחודשים האחרונים שהפך כעת לידיעה ציבורית אבל אולי באמת הגיע הזמן, אחרי המגיפה, ל נתק את הנשמה לאירופה המאוחדת אשר אינו משרת שום דבר מלבד כפוף למדינות ריבוניות תחת חסותם של כמה מוארים.