"טיסת תיירים ספורטיבית"צומח כל הזמן באיטליה. רבים ניגשים לדיסציפלינה הזו מתוך סקרנות, כדי לחוות את הריגוש של טיסה מתוך הערכה ליופי הנוף והתיירותי, רבים אחרים בגלל התשוקה לטיסה, רבים רק כדי להיות מסוגלים לעבוד. פעילות בניהול Aeroclub וחברות פרטיות שצצות באיטליה מיום ליום. מול שביעות הרצון של המקורבים, יש מנגד תאונות רבות, רוב הזמן קטלניות. יותר מדי תאונות שאמורות לעורר קריאת השכמה, במיוחד עבור סכנות "הבריחה הצרה" בגזרת התעופה המסחרית.
מומחה טיפל בנו כדי להבהיר את הרעיונות שלנו. ה אלוף חיל האוויר - בחופשה - קרלו לנדי. איש מקצוע עם "P" גדול כי הוא מתגאה באלפי שעות טיסה במטוסים צבאיים ומדוע הוא כבר מדריך בטיחות טיסה. היום הגנרל הוא חלק מהעמותת "Volare Sicuri". והביע כמה חששות "מבוססים" לגבי תופעה, זו של תאונות, שאמורות להעלות חששות רציניים.
רצף התאונות, מדגיש את הגנ. לנדי, זה של עלון מלחמה. תוך פחות מ-4 ימים 4 הרוגים (כולל צנחן), 3 פצועים קשה, שניים קלים, 3 מטוסים לא תקינים, 2 פצועים קשה. זה היה באמצע אוגוסט של טיסת הספורט התיירים באיטליה.
מספרים שאפילו לא עושים תיעוד, הם כמעט ממוצע של חודשים של מזג אוויר טוב ומסתירים תאונות מרעישות אחרות (אולטרה-לייט שממריא משדה תעופה סגור ונוחת בלילה בשדה תעופה סגור אחר לאחר שיטוט בין נוהלי הירידה של מטוסים מסחריים) למרבה המזל הסתיים ללא קורבנות.
למה לא מדברים על זה?
מדוע לא מדווחים שלפחות נפתח הליך משמעתי נגד הטייס?
מדוע, בעוד שתעופה מסחרית מסמנת ירידה חדה בתאונות ומוות, באיטליה מי שטסים עם מטוסי סיור או אולטרה-לייט ממשיכים להיות מעורבים בתאונות שלעתים קרובות הן קטלניות?
"עלון שאנחנו כל כך רגילים אליו שהעיתונים הארציים כבר לא מדווחים על האירועים האלה, שעולים לכותרות רק בקרב המעריצים. אין טעם, אומרים הטכנאים, להאשים מזג אוויר ותקלות, כי בלמעלה מ-85% מהמקרים הגורם לתאונה הוא האיש, ולמעלה משנים-עשר אלף הטייסים הטסים באיטליה במטוסי אולטרה-לייט או תיירות אינם יוצאי דופן. סטטיסטית נקבע כי הגיל הממוצע של טייסים אלו הוא מעל 50, אך הסטטיסטיקה מראה כי 99% מאלו שמתחילים קורס טיס עוברים אותו”.
מדוע, בהתחשב בכך שבמגזרים אחרים המבחר חמור יותר?
למה אף אחד לא שם לב לזה או נוקט בפעולה מתקנת?
"ישנם סיכונים שונים הקשורים למצב עניינים זה. הראשון, החמור יותר, הוא לזלזל בסימני ה"חולשה" הללו על ידי סמוך על העובדה שתאונות נוגעות רק למי שעוסק בספורט מרצונו. הדוחות של ENAC, ENAV ו-ANSV אומרים את ההיפך. בכל שנה יש מאות מקרים של הפרות של מרחב אווירי מבוקר, Upa, במונחים טכניים, שעלולות לגרום להתנגשויות של מטוסי נוסעים או רכבי אכיפת חוק. הסיכון השני הוא התערבות דרסטית עם כללים וחוקים חדשים המגבילים את פעילות התיירות האווירית. התוצאה המיידית תהיה הרס של מגזר תיירותי-ספורט שמעסיק אלפי אנשים, מייצא מטוסים וציוד לכל העולם, וכבר סובל מעיכובים ומסים מכל הסוגים".
לאחר שקבענו שכל אחד מהגופים, תעופה אזרחית לאומית (ENAC), תעבורה אווירית (ENAV) ובטיחות ((ANSV), עושה את חובתו, מי מקדם את המניעה והתרבות של הטיסה?
"Aeroclub d'Italia היה צריך לעשות את זה, התאחדות הספורט של ענפי טיס שבמשך כמעט עשרים שנה (אלה של הפיתוח המקסימלי של מטוסים קלים) מזלזלת (בלשון המעטה) בפעילות זו.
כעת ה"מוזיקה" אמורה להשתנות הודות למחויבות ולהנחיות של הנציב המבוקש על ידי הממשלה".
האם יש דרך ביניים בין שני הקצוות שהוזכרו?
איך להגביר את המודעות וההיערכות של אלפי הטייסים שמתכוונים לשפר את עצמם, ולהרחיק את אלו שלא רוצים לכבד את הספורט?
"עתיד התעופה הספורטיבית באיטליה טמון בתשובה לשאלות הפשוטות הללו. עתיד הנוגע גם לצעירים הרבים שמסתכלים על טיסה כמקצוע ומעדיפים היום לעבור לחו"ל כדי להשתתף בקורסי טיסה מקצועיים.
הסיבות לעולם לא ייגמרו, אבל לפחות אנחנו מצפים לתשובות".
מקור הרשות האווירית העולמית