אפגניסטן, צומת דרכים של אינטרסים אסטרטגיים גלובליים

(מאת מסימיליאנו ד'אליה) טורקיה וקטאר הפכו היום לאזכורים של העולם המערבי באפגניסטן, הרשת הדיפלומטית והמודיעינית שלהם גדלה מיום ליום בתוך המדינה. המטרה העיקרית: להדוף, ככל האפשר, את התחרות מ סין e רוסיה, המדינות היחידות, יחד עם פקיסטן, שהשאירו את שגרירויותיהם פתוחות בקאבול.  

ישנן שלוש מדינות אחרות בעלות קשרים הדוקים מאוד לטליבאן, ה פקיסטן, L 'ערב הסעודית ו Emirati ערבי Uniti, שממלאים תפקיד משני כלל בהקשר האפגני השנוי במחלוקת שהוא מאוד "נוזלי" ונדלק בקלות.

הדבק בין כל המדינות הללו הוא הטליבאן, שהוצב במרכז הפרויקט על ידי האמריקאים, טווה חוטים של רשת מאוד מסובכת ושברירית מאוד. 

מנהיגי הטליבאן החדשים, המתארחים שנים בקטאר, במילים, רוצים דיאלוג עם העולם המערבי, הם רוצים לבנות את איחוד האיסלאם המתהווה מאפס בעזרת מעצמות זרות כדי לחלץ כ -3 טריליון משאבים משטחן. אך מעל לכל, הם מבקשים הכרה מהקהילה הבינלאומית.

ההיסטוריה גם מזכירה לנו שהמדינות היחידות שהכירו את הטליבאן בשנות התשעים, כשהיו בשלטון, היו פקיסטן, סעודיה ואיחוד האמירויות. היחסים הופסקו לאחר פיגועי הטרור ב -11 בספטמבר 2001, אך נשמרו בסודיות רבה עם מנהיגי הטליבאן הוותיקים ביותר.

היום שונה, מנהיגי הטליבאן הצעירים רואים את קטאר  ו טורקיה כמו חלקה מעבר מעבר לדיאלוג עם המערב. למעשה, לא במקרה, הטליבאן הפקיד בידי הטכנאים הטורקים והקטאריים, היחידים המורשים, לשחזר את נמל התעופה הבינלאומי בקבול. מדינות המערב, שמנגד, איבדו גברים בשטח (איטליה 54), נשמרות בחוכמה בצד תכנית החוקה של האמירויות.

Il קטארמצד שני, היא נהנית מאמונם של הטליבאן מכיוון שהיא הבטיחה להם הגנה וערוצים מיוחסים עם המערביים, ועיבה רשת חשובה של יחסים דיפלומטיים עם האמריקאים. בדוחא, למעשה, נציגי ארה"ב וטליבאן ניהלו משא ומתן על תנאי הסכם פברואר 2020. באוגוסט האחרון השתמשו קטאריס בקשריהם עם הטליבאן כדי לסייע למדינות מערביות רבות, כולל ארצות הברית, בפינוי אזרחיה מאפגניסטן.

הקישורים של טורקיה עם אפגניסטן הם היסטוריים וסמליים כאחד. ישנם מספר רב של שבטים טורקים דוברי פרסית המתגוררים ברחבי המדינה במרכז אסיה. יתר על כן, הנהגת הטליבאן רואה בטורקיה יורשת האימפריה העות'מאנית המבקשת להחיות את הח'ליפות האסלאמית במאה זו. יתר על כן, טורקיה היא גם בעלת ברית דיפלומטית עם פקיסטן, שהיא בת בריתו הבינלאומית הקרובה ביותר של הטליבאן. בנוסף, הכוחות הטורקים מתחממים לשדה התעופה של קאבול במשך למעלה משש שנים, והם עדיין נמצאים כיום בבירת אפגניסטן. בשבועות האחרונים, כשדיפלומטים מערביים ברחו בטירוף מקאבול, נשארו פקידים טורקים בבירה כדי לפגוש את מנהיגי הטליבאן ולתכנן את העתיד.

בסופו של דבר ה קטאר ו טורקיה (שהוא חלק מ נאטו) הן המדינות היחידות שיכולות להציע לטליבאן משהו כזה סין, רוסיה e פקיסטן הם אינם יכולים: קו תקשורת מאובטח עם ארצות הברית ובעלות בריתה, ולמה לא, הכרה עתידית אפשרית של הקהילה הבינלאומית.

אפגניסטן ועושרה המינרלים כבר נמצאים בכוונת השיער של סין ורוסיה

באפגניסטן יש עושר מינרלי עצום ובלתי מוגדר: שמן, ברזל, זהב ואבני חן יקרות, מצבורי נחושת, ליתיום ואדמות נדירות. ערך נגדי, כותב Il Sole24Ore, שהאמריקאים מעריכים בשלושה טריליון דולר. 

נסיגת ארה"ב מהמדינה, ואחריה זו של בעלות הברית של הקואליציה, היא הזדמנות מפתה למי שיש לו אינטרסים אסטרטגיים בתחום זה ומחוצה לו. סין e רוסיה הם כבר במשחק, הם היחידים שהשאירו את השגרירויות פתוחות ומבצעות באישור השליטים החדשים, הטליבאן. אפגניסטן היא חלק מ"דרך המשי "הסינית אך היא מהווה גם הזדמנות מצוינת לאינטרסים הרוסים בתחום הפחמימנים.

ואז יש את שאלת פרויקט TAPI. ב- 6 בפברואר 2020, כמה ימים לפני החתימה ההיסטורית שלהסכם דוהא בין האמריקאים לטליבאן (29 בפברואר 2020), שר החוץ של טורקמניסטן, ראשיד מרדובנפגש עם נציגים בכירים במשרד החוץ הטורקמני ומשלחת מהלשכה הפוליטית של תנועת הטליבאן בראשות המולה. עבדול גאני ברדר. הסיבה לפגישה הייתה שאלת הביטחון באפגניסטן, שנפתרה היום עם השתלטות המדינה על ידי הטליבאן. טורקמניסטן למעשה מתכוונת להמשיך את פרויקט TAPI, או צינור גז שאמור לחצות את טורקמניסטן, אפגניסטן, פקיסטן והודו, שפותח על ידי Galkynysh - TAPI Pipeline Company Limited בהשתתפות בנק הפיתוח האסייתי (ADB) ובתמיכה ללא תנאי של וושינגטון.

סין כבר מקדימה את כל האחרים מכיוון שהיא כבר מחזיקה ברישיונות כרייה חשובים. הנדון ביותר (על זיהום עקב שחיתות לכאורה) הוא  מס איינק, (בתרגום: מקור נחושת קטן) שיאפשר לסין למשך שלושים שנה להיות מסוגל להפיק ממאגר הנחושת הגדול ביותר בעולם, המוערך על ידי ממשלת אפגניסטן לשעבר בכ -11,3 מיליון טון מתכת. הקבוצה הסינית מטאלורגיה הסינית (Mec) וג'יאנגשי קופר זכו בהצעה על שלושה מיליארד דולר בשנת 2007. 

הפרויקט הסיני הפרעוני כולל גם תחנת כוח פחמית, רשת מים ומסילת רכבת לפקיסטן ולאוזבקיסטן, באזור שבו יש אזור ארכיאולוגי שבו נמצאים מנזרים בודהיסטים עתיקים. בחלקים אלה יש גם אתר כרייה חשוב, האג'יגאק, פיקדון המכיל כ -2 מיליון טון ברזל, המשתרע על פני 32 קילומטרים בהרים. אז באזור זה יש גם הפקדה של ניוביום, מתכת נדירה ויקרה בשימוש, כותב ה- Sole24Ore, ליישומים במגזר הביטחוני.

סין מחזיקה גם ברישיון הנפט שהוקצה בשנת 2011 לתקופה של 23 שנים, לתאגיד הנפט הלאומי של סין (CNPC), הנוגע לשלושה שדות לאורך נהר אמו דריה. לא חסר נפט, למעשה בצפון המדינה התגלו 1,8 מיליארד חביות נפט וגז. 

בכל הערך המסחרי הזה, מדינות נאט"ו שלחמו עשרים שנה, כולל איטליה, אינן מתקבלות, למרות שהותירו למעלה מ -3000 הרוגים בשטח (איטליה 54). ההתמודדות עם הטליבאן היום על חוזים חדשים נראית ממש קשה, מכיוון שהם הציגו אותנו בתבונה כבוגדים בעם האפגני.

אפגניסטן, צומת דרכים של אינטרסים אסטרטגיים גלובליים