(מאת Stefania Capogna) דיברנו על אפליקציות ומכשירים לבישים ב-18 ביוני 2020 במהלך כנס דיגיטלי שקודם על ידי מרכזי המחקר DiTES (Digital Technologies, Education & Society) ו-DASIC (Digital Administration and Social Innovation Center), של אוניברסיטת Link Campus , בשיתוף פעולה עם AIDR (איגוד המהפכה הדיגיטלית האיטלקית).
מטרת השולחן העגול הזה ברבים עם אורחים מהאקדמיה, העסקים והחברה האזרחית, הייתה להרהר על האופן שבו אינטראקציות עם חפצים טכנולוגיים אלו משנים את הסצנה והיחסים בטיפול ובבטיחות של האדם.
מאפליקציית Immune ועד לטכנולוגיות לבישות למעקב אחר מגע, אנו עדים לעיבוד של תרחישים ועתידים אפשריים, הן על ידי יוצרי המכשירים הסוציו-טכניים הללו, והן על ידי משתמשי הקצה אשר, בפרשנות ובהפעלת כלי הפונקציונליות, מגדירים מחדש את שלהם. שימושים, שדות ושיטות יישום.
כפי שזכרה ורוניקה מורטי (אוניברסיטת בולוניה), הדיון על האמביוולנטיות שמציגות הטכנולוגיות הללו מעלה לתודעה השערות פילוסופיות של פוקו, דימוי הפנופטיקון, מוסדות טוטאליים, משמעת עצמית המתעוררת מהמודעות להיבדק בכל רגע. מעקב דיגיטלי, על אף שהוא הרבה יותר נרחב ונוכח מ"הכלא האידיאלי", מקבל אופי "מתוק" ובלתי נראה. היא לא נתפסת בחיי היום-יום, אבל היא נוכחת כל הזמן בחיינו, פתאום פורצת לזירה בדיון של היום, חודרת למרחבים רבים של הספירה הפרטית שלנו. אחת מהן, עקיבות למטרות בריאותיות שגורמת לחופש סובייקטיבי להיראות כ"מסוכנת לביטחון עצמו ושל אחרים". מכאן הקריאה הכפולה על הצורך בשימוש במכשירים אלו ותחולתם בהקשרים שונים. האמביוולנטיות בין שליטה והגנה עומדת על הפרק באיזון השביר בין המטרות המועילות לביטחון אישי וקולקטיבי לבין האפשרות להיכנס לתחום האינטימיות וחירות הפרט.
זו הסיבה שמעניין לחשוב על השימוש באפליקציה בחיי היומיום ובמקום העבודה. בהקשר זה, פרנצ'סקו Miele (אוניברסיטת פדובה) התמקדה בשימוש שלהם בניטור בריאותי, כגון באמצעות שימוש על ידי חברות בצמידים להבטחת בטיחות העובדים, או אפליקציות לניטור הרגלי בריאות ואורח חיים יומיומי.
ובכן, אילו תרחישים עתידיים נפתחים באוסף הסימנים החיוניים של העובדים? ולאיזה שימוש?
אלו רק חלק מהשאלות שעלו בדיון הנוגע גם לנושא האמון, המודעות, אמינות התשתיות שמחזיקות את הנתונים הללו, הסיכון הניזון מהגבולות החדשים של הפשיעה המקוונת וכו'.
נושאים מכריעים הראויים לשיקוף זהיר, מעמיק ונרחב שיש לעמוד מול הסיכונים האפשריים תמיד של השפעות פרוורטיות, לא רצויות, בלתי רצוניות, כמו אלו שמפחדים מהתרחישים של שליטה מוחלטת בסגנון "האח הגדול". תרחישים מלווים באפשרות לסחור בנתונים אישיים למטרות צרכנים, תוך גרימת צרכי שוק מונעי נתונים, הקשורים לצורות ספקולטיביות של תעשיית הבריאות 4.0. תופעה זו ניזונה בצורה פחות או יותר מודעת מהנטייה הרווחת להעביר נתונים אישיים בתמורה לשירותים דיגיטליים. האפליקציות הקשורות לבריאות הן אחת הדוגמאות המאפיינות ביותר. הם אפליקציות, שאליהן אנו מאפשרים בשלווה לנטר את חיי היומיום שלנו, את המיקום הגיאוגרפי של התנועות שלנו, בתקווה להשיג רווחה רבה יותר ושיפור אורח החיים שלנו.
הניסוי של אפליקציית Immune לשליטה במגיפה תופס רמה אחרת, אשר לוותה באלמנטים חזקים של תמיהה וספקנות. התמיהות המשמעותיות ביותר, כפי שאמרה בבה מולינארי (אוניברסיטת קטנזארו), נוגעות לעקיבותם של אנשים למניעת התפשטות הנגיף, בהתחשב בעובדה שתפקידו של המכשיר הזה הוא להיות מסוגל "לדווח" על הנגועים, המאפשר לשחזר את התפתחות ספירלת ההידבקות, באמצעות Bluetooth או מיקום גיאוגרפי של GPS. העדויות לאפשרות מיקום גיאוגרפי מתמשך דרך הסמארטפון עוררה את הדיון על הערך של האפליקציה הזו. ויכוח שחשף התנגשות בין ערכים וסדרי עדיפויות בדיכוטומיה ביטוח לאומי וחופש אישי, בהתחשב בעובדה כי האפקטיביות של האפליקציה מבוססת על שימוש ב-GPS, על מנת להפוך את "מפת הקרבה" לאפקטיבית, למעקב מהיר אחר הסיכון להתפרצויות. למרות הנושאים הקריטיים והוויכוח המתמשך, מה-16 ביוני ועד היום 2,5 מיליון אזרחים הורידו את האפליקציה.
עם זאת, אפליקציית Immuni מייצגת רק מרכיב אחד, אולי אפילו לא החשוב ביותר, של טרנספורמציה קיצונית של מערכת הבריאות הלאומית, שכבר מספר שנים נמצאת בדרך לאתגר של המרה שמטרתה להגביר את כל ההזדמנויות הניתנות על ידי תוכנית הבריאות הדיגיטלית. .
תוכנית, כפי שהוסבר על ידי אלסנדרו די פאלקו (CONSIS), הדורשת תכנון חזק בעל אופי אסטרטגי ופרוספקטיבי המסוגל להעמיד את האזרח/המטופל ואת הצורך בו להיות הבעלים והאחראי לנתוני הבריאות שלו ב- מֶרְכָּז.
כמה פעמים באמת יש לאזרח גישה לנתונים על בריאותו?
כמה פעמים במקרה של אשפוז נאספים הפרמטרים החיוניים שלנו ומתקבלת הסכמה מדעת על טיפולים?
עד כמה ההסכמה הזו באמת מושכלת?
כמה מכביד הפיצול והפיזור של נתוני הבריאות על בריאות הציבור ועל הנושא?
לכל אזרח, באופן משתנה המבוסס על גיל וניסיון אישי, יש היסטוריה קלינית מפורשת. סיפור מפוזר בתוך מגוון מבנים (בתי חולים, מעבדות, אנשי מקצוע, רופאים כלליים וכו') שאינם מתקשרים זה עם זה ושברובם אפילו לא מועברים במלואם לבעלי הנתונים. אפילו האפליקציה הטכנולוגית הטובה ביותר בתרחיש שבו נתוני בריאות אינם מאורגנים, והתשתית האחראית לניהולם אינה אחידה מצפון לדרום, ומפוצלת מאזור לאזור, מקשה להציץ ב-Healthcare 4.0 המהולל. שירותי בריאות שירצו להיות קרובים יותר לאזרח ומסוגלים להציע שירותים איכותיים והגנה על בטיחות.
אין ספק שיש להבחין בין אפליקציות המוקדשות לבריאות לבין אלו המוקדשות לטיפול, מחקר ובריאות במובן המוחלט.
כל הקבוצה השנייה הזו של מכשירים סניטריים עדיין לא מספיק ידועה ונחקרת. אין מספיק הבנה כיצד היא יכולה לתרום לעיצוב מחדש של רשת היחסים והסיוע בשטחים. אבל במקביל הוא פותח צוהר לנושא אבחון מרחוק, אבחון רובוטי, רפואה טלפונית וכו'. אפליקציית Immuni היא אפוא רק פסגת האפשרויות האינסופיות של חשיבה מחודשת על המערכת, וחושפת טרנספורמציה עמוקה ומורכבת יותר הפותחת אתגרים גדולים לשינויים שמביאים תרחיש שירותי הבריאות הדיגיטליים.
מה שעולה מהדיון הוא שהטרנספורמציה הדיגיטלית של מערכת הבריאות מתרחשת ברמות שונות שלגביהן יש אולי צורך לבנות הזדמנויות להתכנסות.
מלכתחילה נשאלת השאלה של הנרטיב המתפתח סביב טכנולוגיות אלו, וכיצד נרטיב זה משפיע על גיבוש דעת הקהל ועל סדר היום סביב הנושא, ונותן לאחריות של גופי התקשורת המוסדיים והחוץ-מוסדיים לדלוף החוצה. .
שנית, יש צורך להתחיל לחשוב על טכנולוגיות אלו במונחים של 'אקוסיסטם', באמצעות גישה 'אקולוגית' שיכולה לטפח דיאלוג והחלפה. קשור קשר הדוק לנקודה זו נושא התשתיות והארכיטקטורות המקומיות, הלאומיות והעל-לאומיות, אשר לא רק משפיעות על עיצוב הטכנולוגיות הללו, אלא שחייבות גם לשמש ערבים לאזרחות, למשל בכל הנוגע לסוגיית הבעלות על הנתונים. , הצפנה, שקיפות, הסמכת אפליקציה וכו'.
יתר על כן, מצב החירום של קוביד-19 העלה לאור, והציב אותו במישור הדיון הציבורי, את שאלת ההיעלמות ואת התפשטות הטכנולוגיה המאפשרת צורת שליטה שהיא פחות ופחות פיזית וחומרית, ולכן יותר ויותר. עדין ונסתר. צורת שליטה בה לא ברור מי שולט במי, לאילו מטרות, לטובת מי. שליטה המסוגלת לחדור אפילו לאינטימיות של האדם, לתחום האישי והרגשי ולכן, על כן, גם אלימה מאוד.
הדוגמה של אפליקציית Immune והניגוד שמתגלה בניגוד בין ניהול ריכוזי לניהול מבוזר מבהיר שההחדרה והאימוץ של טכנולוגיה בתוך מערכת הממשל של מערכת הבריאות מתבצעת במרחב של קוטביות כפולה. מדיניות, כלומר נמתחת בין המערכת המרכזית (הרמה הלאומית) למערכת המקומית (האזורים), אליה מתווספת קוטביות שלישית, המופעלת על ידי אותו שפע עצום של אנשים פרטיים המחזיקים בטכנולוגיה, בנתונים, באלגוריתם של הנתונים. ניתוח וכו'..
כמובן שזה פותח תרחיש של אפשרויות אבל גם סיכון לצורות חדשות של אי צדק חברתי. עוול שנקבע על ידי הפער הדיגיטלי החמור שפוקד את ארצנו ואת 'הכפר הגלובלי' עצמו, ואשר נמדד לא רק במונחים של נגישות לתשתיות, אלא גם ביחס לתרבות הדלה והכישורים הדיגיטליים הפוקדים רבים מהאוכלוסייה. משפיע גם על אנשי מקצוע רבים.
העובדה היא שהטכנולוגיה היא בהחלט בעלת ברית, היא משאב אבל היא לא פותרת את עצמה, היא לא תרופת פלא לכל התחלואים. יש צורך לנתב תהליך של "ביות" וסוציאליזציה לטכנולוגיות המלוות אנשים לפנות אליהם כסובייקטים פעילים, המסוגלים להפעיל את הסוכנות המודעת שלהם, את חופש הבחירה שלהם ואת החשיבה הביקורתית שלהם במסגרת של אישי וקולקטיבי. אַחֲרָיוּת.
זה מעביר את הרפלקציה על רמת הגיבוש, החינוך, ההכלה והליווי של אנשים לשימוש מתאים ומודע בכלים אלו.
לבסוף, המשבר הכלכלי והחברתי שנגרם על ידי המגיפה פתח צוהר למה שמכונה "בלתי נראים". חלקם בלתי נראים מבחירה כי הם בוחרים (הם יודעים לממש את זכות הבחירה) לא להיות במעקב; אבל רובם מייצגים רק את סכום החולשות האנושיות והחברתיות שמוצאות את השיא שלהן בדיגיטל פשוט בגלל שהן אינן נכללות.
הדיגיטל מייצג אפוא את הקיר הבלתי נראה החדש שמפריד בין ה'נבחר' ל'נכלל'. אבל באותו זמן הוא יכול גם לייצג את הכלי שבאמצעותו ניתן להגיע למרחקים ביותר. משמעות הדבר היא שאיננו יכולים לחשוב על עיסוק בנושא אפליקציות ומכשירים לבישים, או כל טכנולוגיה אחרת, אך ורק במונחים טכניים. טכנולוגיות, כמו תמיד בכל עידן, מציעות מחדש את הנושא של עימות הכוח.
ההיסטוריה מלמדת שממשלת הטכנולוגיה מאפשרת הפעלת כוח על אנשים, החברה והמערכת הכלכלית. זו הסיבה שיש לטפל בסוגיה מבעד לעדשת "האקולוגיה של יחסים חברתיים וחומריים" המייחדות את החברה ההיפר-טכנולוגית והדיגיטלית החודרת בנו ומשדרת את חיינו וקהילותינו. אבל מעל לכל יש להתמודד עם זה במונחים של רעיון של העתיד.
איזה מודל חברה אתה מתכוון לעצב ולבנות?
איזה חזון אנושי?
איזו סובייקטיביות יכולה לבטא את עצמה, וכיצד, במסגרת המורכבת של יחסים סוציו-טכניים-חומריים של מערכת הטיפול 4.0?
הניסיון של מצב החירום וניתוח הנקודות הקריטיות הקשורות לשימוש באפליקציית Immune, ובכל טכנולוגיית טיפול, מלמדים כי הצלחת האפליקציה תלויה בשיתוף לעבר נקודת מבט משותפת. נושא האתיקה של אחריות משותפת הופך אז למרכזי, המתמצה בנכונות המשותפת לבנות באחריות, כל אחד בתפקידו ובאפשרויותיו, את חיי היום-יום של חיי הקהילה שלנו. חיי יום-יום המורכבים מתלות הדדית שבה כל אחד צריך את השני כדי להתקיים ולהתקיים.
במסגרת זו של תלות הדדית שנעה במרחב הדיגיטלי החברתי-חומרי החדש, מתנהל גם היום האתגר של יחסי רופא-מטופל, ואשר יהיה נושא הוועידה הדיגיטלית ב-25 ביוני.
סטפניה קפוגנה - פרופסור חבר ומנהל מרכז המחקר טכנולוגיות דיגיטליות, חינוך וחברה, אוניברסיטת קמפוס קישור וראש מצפה הכוכבים לחינוך דיגיטלי AIDR