(מאוריציו ג'יאנוטי) באוקטובר 1981 נרצח נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים חתן פרס נובל לשלום אנואר אל סאדאת באופן שאנו מכירים היטב על ידי קיצונים אסלאמיים המקורבים לכת האחים המוסלמים.
מוסלמי שנהרג על ידי מוסלמים אולי בגלל שהיה ראש פתוח מדי ובקשר הדוק מדי עם הנוצרים-קופטים, עד כדי כך שנאלץ לגלות את "באבא שנודה" ממש בנווה המדבר של ואדי אל-נטרון כדי לפנק את המוסלמים הקיצוניים יותר שלא ראו טוב לשים לב לפתחים כלפי הקופטים וגם כלפי ישראל. מהלך, אני מאמין, חולק עם שנודה השלישי עצמו כפי שרבים מאמינים אך זה לא הספיק והנשיא אל סאדאת ב -6 באוקטובר 1981 נטבח.
ו "את הרעיון כי אני עושה כבר כמה זמן, רעיון בניגוד למה שראינו לפני מספר שבועות על RAI ההיסטוריה שערכה ד"ר Mieli שם, אם אני מבין את זה, הנשיא אנואר סאדאת מוצגת בתור רודף של נוצרים הקופטים.
כל זאת מכיוון שאני משקף את מה שקרה בעבר ואת המתרחש היום, ואני מאמין שזה לגיטימי לחשוש שקשרים מסוימים מעולם לא התפרקו וכי מישהו מעולם הטרור שלנו, שמרגיש את הדחף לחזור לשטח, עשוי למצוא את זה נוח. לחזק קשרים מסוימים עם ארגוני הטרור הפוליטיים-דתיים "החדשים" והאלים.
ישנם פחות ופחות הבדלים בין הארגונים השונים, האלימות מתפשטת לכל עבר בכל היבשות, איש אינו נכלל, החזון הפוליטי-חברתי כמעט שכיח, ההיבט הכלכלי משפיע על כל שחקני המשחק המפחיד הזה שגם יחד זה קל. בארגוני פשע בין-לאומיים שעשויים למצוא את זה נוח מבחינות רבות להסתבך.
בשלב זה אני לא חושב שנכון להמשיך "לצעצוע" בנימוקים פסיכו-סוציולוגיים מופשטים על חזרתם של לוחמים זרים, על הרצון לחקות מעשים מטורפים על ידי "זאבים שלעתים קרובות אינם מאוד בודדים", על כמות עצומה של פסיכו בכל הגילאים במחזור תמיד מוכנים לפעולה וכו '. בשלב זה אני מאמין שבכל מקום יש רק רצון גדול לחתרנות ללא קשר.
אני מקווה שאני טועה, אבל אם אני מסתכל על העשורים האחרונים אני רואה כי טרור ממקור כלשהו ומוטיבציה עשה צעדים גדולים בעולם הן מבחינת המשאבים הכספיים, מבנה הארגון, יכולת השימוש העולמי בתקשורת וטכנולוגיות חדשות במובן הרחב, יכולת מבצעית כללי ויכולת לפתח פרופילי משימה שונים ומשוכללים וכו '.
זה לא יכול להיות צירוף מקרים ואני מתחיל להאמין שכנראה כל זה נובע מרצון עז לפגוע בסדר פלנטרי שנבנה לאחר מלחמת העולם השנייה ונפילת חומת ברלין; צו, היום, עבור חלקם כבר לא נוחים כמו בעבר ותקפו בקלות רכיבה על המשבר העולמי שאנחנו עוברים.
יש יותר מדי צירופי מקרים, "צירופי עסקים" אפשריים, השזירה האפשרית של אופי שונה וכל זה יכול להכשיר את החשד שמאחורי כל אלה יש כיוון, כיוון סופר-לאומי, שמטרתו המטורפת היא שליטה על הכל. הכל והארגון מחדש של כדור הארץ לשימוש וצריכה של מעטים "נבחרים".
ההשתקפות הזו החזירה אותי אחורה בזמן, לטיול במצרים שבמהלכו הצלחתי לדעת כיצד דינמיקה מסוימת כבר הייתה קיימת אז.
זה היה 1979 ובזכות כמה מכרים נוצרים-קופטיים בקהיר שהתקבלתי בקהל על ידי האפיפיור שנודה השלישי, שאירח אותי זמן רב כשדיבר איתי על הנשיא אנואר אל סאדאת, על ההערכה הגדולה למה שהוא עושה למען עמו, על ראיית הנולד שלו. על כך שהדיאלוג הבין דתי היה סאדאת מוסלמי ודתיים עמוקות, על הפתיחות לקהילה הקופטית שהייתה מעורבת בכל הרמות ובעיקר להצלחת מדיניות העצור עם ישראל שהובילה להסכמי השלום בקמפ דיוויד ולהכרה שני נשיאי פרס נובל לשלום בשנת 1978. בזמן הפרידה שלי הוא הציע לי לבקר במנזר סנט מקאריוס בנווה המדבר של ואדי אל-נטרון כי זה יהיה מעניין מסיבות רבות.
הלכתי לשם, מלבד היופי של המקום ואת יוכנס בקריפטה שם הוא ככל הנראה שרידים של יוחנן המטביל, הכרתי את אבא אל-מסקין המנהיג הרוחני של המנזר, מונקו שהדהים אותי הרבה.
היתה לי שיחה ארוכה איתו ונדהמתי כי ידעתי היטב כי המצב הפוליטי האיטלקי, ואמר, בין היתר, כי הוא היה מודאג מאוד בגלל הטרור ארוך מדי השתוללה במדינה הוא המנחה את כל עמי הים התיכון ועוד.
הוא הסביר לי שכל לילה הוא מקשיב לרדיו האיטלקי שעות, וכשהוא אפשרי הוא קיבל את הפרסומים שהיו על ארצנו.
הוא אמר שלבטח המחבלים האיטלקים קושרו הקיצוני ביותר ומהפכני במזרח התיכון וכי מן ראוי היו כי המדינות לשתף פעולה באופן הדוקה כל כך בהקדם האפשרי כדי להביא למיגור התופעה כי זה יכול להיות הרסני עבור כולם בעתיד הקרוב.
היום זה נשמע לי כמו נבואה.