(מאת ג'וזפה פאצ'ונהניהול המלחמה, שאושרה על ידי התוקפנות של רוסיה נגד אוקראינה, גרימת סבל עצום לאוכלוסייה האזרחית והרס של מבנים ציבוריים ופרטיים, אפילו הרס חלק מערי אוקראינה לקרקע, נחשבה על ידי הקהילה הבינלאומית כעל נופלים בהקשר של מלחמה אמיתית. המילה האחרונה הזו תמיד הוסתרה ונדחתה או נמנעה על ידי השלטונות המוסקוביים על ידי החלפתה בביטוי מבצע צבאי מיוחד, אשר ניתן למסגר בתחום של הפרה של החוק הבינלאומי ושל מגילת האומות המאוחדות, הקובעת את האיסור לפנות יוס המודעה נגד שלמות טריטוריאלית או עצמאות מדינית במקרה זה אוקראיני, חבר האו"ם בעל אישיות בינלאומית.
השפה וה ההיגיון של האימפריה, קונספט יקר מאוד ל ולדימיר פוטין, מבוססים על אי שוויון וכפיפות, במובן זה שאי אפשר לקיים את אותם היחסים בין האימפריה לחלקים המרכיבים אותה באותה רמה, כלומר לא יכול להיות מקום לסכסוך מלחמה בתוך האימפריה, שכן עצם הסיבה שעצם מושג המלחמה מניח מעמד שווה, למשל, מדינה (או אימפריה) נמצאת במלחמה עם מדינה (או אימפריה) אחרת. נקודה זו מהווה את הנקודה הרציונלית של הנשיא פוטין, הנתמכת על ידי התקשורת הציבורית של הפדרציה הרוסית, לפיה הוא מאשר בעקשנות כי המערב, נאט"ו ועוד אני ממש במלחמה. אם כן, פוטין משווה את הגוש המערבי וסביבתו כאויבים בעלי אותו מעמד (של אימפריה) ועם מי רוסיה רוצה לדבר או להילחם.
אפשר לתהות, למשל, איזו מלחמה יכולה להיות עם המדינה האוקראינית. בתחום ההגיוני של האימפריה, היא לא יכולה בשום פנים ואופן להחזיק כזו מצב שווה לזו של רוסיה (האימפריאלית), אכן, פוטין רואה באוקראינה מושבה ולא כמדינה ריבונית, ולכן רק מבצע צבאי מיוחד וכי בהשוואה לסכסוך מלחמה, מבצע זה אינו כרוך בשוויון של אוקראינה עם רוּסִיָה. מושג זה, מנקודת המבט הרוסית, משתמש בהיגיון של התקליטור אי שיוויון כמו במקרה בו רשויות המדינה מבצעות מבצע משטרתי או נגד טרור ובכך מפעילות את המונופול שלהן על שימוש בכפייה צבאית. הקריינות של המבצע צבאי מיוחד הוא נחשב לאימפריאליסטי בדיוק מהסיבה היחידה שהיא מרמזת שהמדינה הרוסית משתמשת בכלי החמוש שבתחומה, שהמדינה האוקראינית היא רק חלק מרוסיה. הכתוב מניח קריטריון לשון כפול, במובן זה שמצד אחד המדינה האוקראינית היא מבחינה טכנית מדינה ריבונית עצמאית ונפרדת עם גוף ביצוע מרכזי משלה; מצד שני, מוסקבה, במיוחד פוטין, רואה בזה בובה או מדינה בנויה לאמנות מכמה מדינות מערביות, ולכן, לא מוכר כישות ממלכתית, אבל איך חלק בלתי נפרד של רוסיה. זוהי ההצדקה, לדעת ה דיפלומטיה רוסית, לפיה אוקראינה לא סבלה לחלוטין מהתקפות מלחמה. לפיכך, ניתן להסיק כיצד הרוסים מאמינים שעובדת ההתערבות באוקראינה אינה שוות ערך למתקפה מזוינת או לפלישה אלא רק למבצע ברצועה טריטוריאלית השייכת לה.
העמדה הרוסית בהעברת התנהלותה על שטח אוקראינה המכוסה במבצע הצבאי המיוחד היא השערה שלה שימוש בשפה של התערבות משטרתית פנימית ולא של סכסוך מלחמה נגד אוקראינה. אפשר לראות את הפרספקטיבה הרוסית של כינוי השימוש בכוחות הצבא שלה בצ'צ'ניה, למשל, הנחשב כמבצע להשבת הסדר החוקתי במהלך הסכסוך הראשון במלחמת צ'צ'ניה ומבצע סיכול טרור, ב מלחמת צ'צ'ניה השנייה, בשטח אזור צפון הקווקז, גם הוספת מבצע אכיפת השלום עם הפלישה הרוסית לשטח גאורגיה ולבסוף אתמבצע מיוחד צבאי נגד אוקראינה. מכאן ניתן להסיק שממשלת רוסיה אינה מנהלת מלחמות שניתן להילחם בהן רק עם שווים ושווים, אלא רק מבצעת פעולות שאינן כרוכות בהנחיות של מלחמה.
נשאלת השאלה האם כל זה עשוי לחשוף נקודה כלשהי לגבי הכיבוש הרוסי העוין בשטח אוקראינה. ראשית, לדברי הנשיא פוטין, משא ומתן ישיר עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הם נרתעו, למרות בקשתו של נשיא אוקראינה לפתוח את נתיב המשא ומתן למציאת פתרון בדרכי שלום, לא רק מאז תחילת הסכסוך המזוין, אלא עוד לפני שנבחר לראש המדינה על ידי העם האוקראיני. תפקידה הישיר של אוקראינה במשא ומתן יעמוד באותה רמה באופן סימבולי כמו פוטין, שמבחינת האחרון יהיה בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין ולא נסבל לרוסיה, הרואה את עצמה כאימפריה שחייבת להתמודד רק עם אימפריות אחרות ולא עם מדינות חסרות משמעות. לכל היותר, נשיא רוסיה יהיה זמין להשתתף בטבלת המשא ומתן עם אוקראינה רק אם השיחות הללו היו לגופן אקט של השפלה כנועה של נשיא אוקראינה. כל תרחיש אחר יצביע על תבוסתו של הנשיא פוטין וניצחונו של יריבו האוקראיני ומשמעותו גם הרס המטרה הנרטיבית האימפריאלית.
שנית, לפי כמה חזק וקוהרנטי הפך הנרטיב האימפריאליסטי הרוסי, פוטין כבר התכונן להכריז מלחמה לאוקראינה. כמו כן, מתברר יותר ויותר שהכרזה על חוק צבאי וייזום גיוס הם הדרך היחידה עבור מוסקבה להמשיך במלחמה, אשר עם זאת אינו ההיגיון שבתוכו פועלת ממשלת הקרמלין, ולפיכך, היחסים של 'מודיעין נראה שמפספסים את הנקודה, במובן זה שלא רק שמדי הכרזת המלחמה יהיו הסיבה לכך שהצבא המקצועי הרוסי נכשל, אלא שהיא גם תוביל את המדינה האוקראינית לדמות של יריב שווה, אשר פשוט יותר זה יהרוס את כל הנרטיב האימפריאליסטי שפיתח פוטין בצורה זהירה ומדויקת. האם נשיא רוסיה יזום באופן רשמי א התגייסות כללית או חלקית, אז היא תצטרך להסתגל לרטוריקה של התמודדות עם האויב האמיתי, שיפתור בפרך בעיות צבאיות ופוליטיות רוסיות.
לבסוף, אני מאמין שחשוב שיש לרסן את הקריאות מהחברה האזרחית המערבית לממשלותיהן להיכנס למשא ומתן עם הקרמלין, אם כי בקשות כאלה עשויות לגרור חיזוק של הנרטיב והשאיפות של פוטין שרוסיה לא היא במלחמה עם אוקראינה. אבל עם כל המערב.