(מסימיליאנו D'Elia) גודלו של שוק הטלקום ההודי גדל באופן אקספוננציאלי בשנים האחרונות. הסקר הכלכלי של המדינה בשנה שעברה חשף כי השימוש בנתונים אלחוטיים עלה מממוצע של 1,24 ג'יגה-בייט לחודש לאדם בשנת 2018 ליותר מ-14 ג'יגה-בייט ב-2022.
מדי יום עובר מבול של נתונים אישיים בתחנות הנחיתה של הכבלים התת ימיים המתרבים ברחבי החוף ההודי, ומחבר את התקשורת של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם לשאר כדור הארץ. בכל אחת מהתחנות הללו א חומרה אדם בלתי מזיק ככל הנראה המחפש, מעתיק ומעביר, לפי בקשה ספציפית, נתונים לסוכנויות הביטחון ההודיות. כדי להפוך את הממשק ל"בלתי ניתן לטעות", לאחר מכן משתמשים בבינה מלאכותית לניתוח נתונים.
אבטחה לממשלת ראש הממשלה Narendra מודי זה בראש סדר העדיפויות ולכן ריגול אחר 1,4 מיליארד אזרחיה אינו בלתי חוקי מכיוון שהפעילות מנוהלת ישירות על ידי שר הפנים, על פי חוק עדכני שנחשב על ידי פעילים רבים כלא עדכני יותר מכיוון שהוא מתייחס לחוק הטלגרף של 1885.
בהודו השוק המשגשג הזה מאפשר חדשים בכל יום סטארט-אפ להציע מערכות חדשניות למעקב נתונים דיגיטליים למוסדות. בין היזמים הארציים בולט האחד הנה, אבל הממשלה משתמשת גם בקבוצות ישראליות מוכחות יותר כמו קוגניט o ספטייר.
ממש על חברות ישראליות את פייננשל טיימס ביצעו ניתוח מדוקדק לאור האירועים הבינלאומיים שהשפיעו עליהם.
ספטייר נמצא ברשימה השחורה המועצה האטלנטית מדוע התנהגותה נחשבה כ"חסרת אחריות" בשנת 2021: "חברה שלמטרת רווח מוכנה לקבל או להתעלם מהסיכון שמוצריה משפרים את היכולות של ממשלות או לקוחות פרטיים שעלולים לאיים על הביטחון הלאומי של ארה"ב ושל נאט"ו או לפגוע באוכלוסיות שלמות". ספטייר הגיב להאשמות של המועצה האטלנטית כשסייג אותן כ"ספקולציות טהורות". ספטייר אמר ל-FT כי "מכירות החברה לגופים זרים מוסדרים על ידי הרשויות בישראל וכל הפעילות מתבצעת תוך התאמה מלאה לחוקים הקיימים". היא הוסיפה כי הפרטים על לקוחותיה וסוגי המוצרים שהיא מספקת חסויים.
הישראלי קוגניט, שנפרדה מקבוצת התוכנה Verint בשנת 2021 והרשומה בנאסד"ק היא ספקית מובילה נוספת של מוצרי מעקב בהודו. בשנת 2021 מטה אמרה ש-Cognyte הייתה אחת מכמה חברות שהיא משתמשת בשירותיהן לעקוב אחר עיתונאים ופוליטיקאים במדינות שונות, מבלי להזכיר את הודו.
הודו השתמשה גם ב תוכנה ידועה לשמצה של הריגול הישראלי פגסוס של קבוצת NSO, שעלתה לכותרות ברחבי העולם כשהמכשיר פריצה (טרויאני) נמצא אז בסמארטפונים של עיתונאים ופעילים ב-2019 וב-2021.
פעילות "הניטור" של ממשלת הודו נתמכת גם על ידי חוק שנקבע לאחרונה על הגנה על נתונים אישיים המאשר סמכויות רחבות לרשויות לעקוף את הגנות הפרטיות. אבל ההיסטוריה של שליטה המונית על ידי ממשלות אינה דבר חדש. לפני עשר שנים ההדלפות של אדוארד סנאודן הם חשפו כי סוכנויות הביון האמריקאיות והבריטיות הם עסקו במעקב המוני באמצעות הסכמים עם חברות תקשורת, אספו וחיפשו כמויות עצומות של נתונים על תקשורת אזרחית, במקום להתמקד רק באלה של חשודים.
מאז, חברות תקשורת מערביות התנגדו במידה רבה ללחץ הממשלתי להתקין ארכיטקטורות מחשב המספקות גישה בלתי מוגבלת לנתוני לקוחות, במקום זאת מחייבות את סוכנויות החקירה להגיש צו בית משפט לבצע רק האזנות סתר ממוקדות.
בהודו, לעומת זאת, רשויות אבטחה ואכיפת חוק צריכות רק לבקש אישור, על בסיס כל מקרה לגופו, משר הפנים כדי לגשת לנתונים באמצעות ציוד ניטור, אך אינן צריכות לפנות לבתי משפט. פעילי חירויות האזרח טוענים שהתקנות הללו אינן מספקות וחסרות פיקוח שיפוטי, שכן המסגרת המשפטית מבוססת בחלקה על חוק הטלגרף של התקופה הקולוניאלית משנת 1885.
נכון לשנת 2022, משרד הפנים של הודו אמר שהממשלה המרכזית מוציאה 7.500 עד 9.000 הזמנות בחודש להאזנות סתר. הידיעה זכתה לביקורת רבה מצד עמותות שונות להגנת הפרטיות שהעלו ספקות לגבי פעילות הבקרה האמיתית של שר הפנים, בהתחשב בהיקף הבקשות, המצביעות על שליטה המונית יותר.
הירשם לניוזלטר שלנו!